רבות הנשים שרוצות לעשות רצון הבורא ומאידך כשמגיעים למקום הזה נכנסות לדילמה לא פשוטה. וכמדומה שיש בזה קצת בלבול בהלכות ובין האיסור וההיתר. נעשה סדר בדברים ולאחר מכן נכתוב האופנים השונים ומה מותר, מה אסור, מה חומרה ומה עיקר הדין וכל אחד יעשה כפי כוחו ומדרגתו.

בטבילה עם ציפורניים – ישנם שתי נידונים שעולים א. חציצה (שיימצא לכלוך מתחת לציפורן). ב. מנהג בנות ישראל הכשרות לגזוז ציפורניהן קודם הטבילה. [ג. כן יש כאן שאלה של צניעות וננסה להתייחס אליה גם]. ואלה הדברים שצריך לדעת:

א. קודם כל צריך לשים לב שאם הצבע ירד או התקלף או הציפורן נשברה, באופן שהאישה מקפידה לצאת וכן דרך נשים להשלים את זה, הרי זו 'חציצה' מהדין ואסור לטבול כך. וכן יש להיזהר לטבול באופן שהציפורן כבר גדלה ונעשה רווח בין הציפורן הטבעית למלאכותית ופעמים שאינו נוי ויכול להיות חוצץ.

ב. המשובח ביותר הוא אכן לא לטבול אם שום לק וכיוצא בזה ולגזוז ציפורניה כמנהג בנות ישראל הכשרת.

ג. אם הצבע שלם באופן שלא שהיא ושאר נשים לא יוצאות כך, יש לדון משום חציצה שיש בלק או באבנים שעליהם. ולמעשה מצד חציצה אין בדבר איסור. כיון שהאישה חפצה בהם והם לנוי מותר. אך רבותינו מאד החמירו במנהג בנות ישראל שיגזזו ציפורניים קודם הטבילה וזו לא מקיימת את מנהג זה ולכן לכתחילה אין לה לטבול כך, ונשים שהינם בתחילת הדרך של שמירת טהרה, ובלאו הכי חובות קושי גדול, יש להניח להם שיטבלו כך, ולפי העניין פעמים שאין להעיר להן שחלילה יבואו לא לטבול כלל.

ועתה לשאלה – הרוצה גם לצבוע ציפורניה וגם לטבול ולמעט את כל החששות, מעיקר הדין תגזוז ציפורניה יום או יומיים סמוך לטבילה, ותצבעם כמו שהיא רוצה, כך שבטבילה יהיו עדיין ציפורניה שלימות, וגם לא תצמח הציפורן על האצבע, ובזה מקיימת המנהג ובזה יש להתיר לכתחילה. ופרט לאותן שקשה להן (כמו השואלת) יש להקל לה במקום צורך כזה.

ואם גם את זה לא יכולה כתב מרן הגאון הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א שיש להעדיף שתעשה בנייה ציפורנים (מלאכותיות) ותצבעם מאשר שתשאיר ציפורניה שלה שבזה אינה מקיימת מנהג בנות ישראל וודאי. [אך בציפורנים מלאכותיות זה יותר קל]. [כ"כ ילקוט טהרה (תקכג שכתב שאפילו בנייה זה לכתחילה כיון שאין הציפורנים שלה ואין בזה חשש במה שאינה מקיימת)]

ולגבי הצניעות – אם צובעת את ציפורניה בצבעים עדינים ולא מושכים ואינם מושכים תשומת לב מושך תשומת לב, ניתן להקל מהדין.

[מקורות: כתבו הרא"ש (מקוואות סימן כז), הרשב"א (תוה"ק ב"ז ש"ז לב.) והרמב"ן (סימן קכד) שנשים הצובעות את פניהם ושער ראשן, אין הצבע חוצץ משום: א. הצבע הוא נוי להן ואינן מקפידות, אלא עשאוהו במתכוון. ואדרבה, חוזרות ומחדשות אותן תמיד לנוי ולכן הוא כגופו של שיער [וברשב"א הוסיף דאפילו הוא על כל השיער הדין כן]. ב. אין בו ממש, אלא חזותא בעלמא. ולכן חשוב כגוף השער (כמו בגד צבוע) ולא כדבר נוסף. והוסיפו, שכל אישה שאומנותה לצבוע כיון שדרכה בכך אינה מקפדת. וכ"פ בשו"ע (קצח יז).

ועיין היטב למרן הגאון רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל (בספרו הטהרת הבית) שהאריך והביא מחלוקת והכריע להקל משום צד חציצה. ולא החמיר בזה אלא שמצד מנהג בנות ישראל, ולכן כתב שאין להקל אלא רק אם לא ישמעו לנו שעדיף שיעלימו ממנה עין. אך במקרה שגוזזת ציפורניה יש לה להקל יותר בפרט שהיא בתחילת דרכה ואין להקשות עליה את דרך התורה. וע"ש וכן עי' בילקוט טהרה עמ' תקכג].