מי שאכל ושבע ולא ברך ברכת המזון, מבואר בשולחן ערוך (קפד' סע"ה'), שמברך כל זמן שלא התחיל להתעכל המזון שבמעיו, וכל זמן ששבע מסעודתו אות הוא שלא התחיל להתעכל המזון שבמעיו ויכול לברך. אמנם כתבו הפוסקים, שלאחר שש שעות, אע"פ שעדיין מרגיש שבע, אינו יכול לברך [וקודם שש שעות אם מרגיש רעב אינו יכול לברך, אפילו עבר רק זמן מועט]. ויש מתירים לברך אף לאחר שש שעות כל שמרגיש תחושת שובע.

מקור לדינים אלו במתני' ברכות נא:, שם מבואר, שמי שאכל ושבע מברך ברכת המזון כל זמן שלא התעכל המזון שבמעיו, ובגמ' שם נג: מבואר, שלדעת ר' יוחנן שיעור זה הוא כל זמן ששבע מאכילתו, וכ"פ הראש' והשו"ע בסי' קפד' סע"ה'. ומש"כ שעד שש שעות יכול לברך לכל היותר, כ"פ הרב הלכה ברורה שם ע"פ כמה מן הפוסקים, וכ"פ הגר"מ לוי בס' ברכת ה' (ח"ב פ"ב אות סז'). וגם בפסק"ת כתב, שלכל הדעות לאחר שש שעות אינו מברך. וראה בכה"ח שם סק"כח' מש"כ בזה מדברי הפוסקים. אמנם בילקו"י הביא בשם אביו מרן זצוק"ל, 'שמברך כל זמן ששבע ואין לדבר שיעור'. וכתב בס' ברכה נאמנה עמ' קלו', דאפ' אחר שש שעות אם שבע יכול לברך, ושכן אמר לו הרב גדעון משה שליט"א, שבדיעבד אם אינו יכול לאכול, יכול לברך). ומכל מקום, באופן שאוכל ושובע, טוב לברך מיד בסיום אכילתו ועד 72 דקות ולא יותר (לחוש לדבריו של כה"ח סק"כח', שכך דעתו, והו"ד בכמה מאחרוני דורנו, ואף לפוס' שדחו דבריו עדיף לברך מיד בסיום סעודתו, שמא ישכח לברך וגם מחשש שיכנס בכל מיני ספיקות).

ואם מסתפק אם עכשיו הוא שבע או לא, כגון שעבר שלוש או ארבע שעות, שבזמן כזה פעמים שכבר הרגשתו מטושטשת האם שבע או לא, או שאינו יודע לשער אם שבע או לא, יאכל עוד כזית (27 ג') לחם ויברך ברכת המזון. ואם אי אפשר לו לאכול עוד, יברך ברכת המזון (כ"פ בהלכ"ב ח"ט עמ' שצו'. ע"ש טעמו).

מי שאכל לחם ולא שבע ממנו, עד מתי יכול לברך ברכת המזון: כל מה שאמרנו שיכול לברך כל זמן שהוא שבע, הוא דווקא שאכל אכילה מרובה ושבע, אמנם פעמים שאין אדם אוכל כדי שבעו (כמו שמצוי שמכין לו כריך לארוחת צהריים ולאחר אכילתו עדיין אינו שבע), שבזה משתנה הדין (והסיבה היא, שכיוון שאינו אכל כדי שובעו, קשה מאד לשער האם חזר להיות רעב כמו שהיה בתחילה קודם האכילה) ודינו, שיברך זמן מועט לאחר אכילתו, ואם לא ברך, לדעת רוב הפוסקים יכול לברך כל זמן שלא עברו 72 דקות. ולדעת הרה"ג דוד יוסף, אם לא ברך תוך זמן מועט, אינו יכול לברך אלא יאכל כזית לחם ויברך. ואם אי אפשר לו, לא יברך.

(בדין זה נחלקו הט"ז והמג"א, שלדעת הט"ז, באכילה מועטת יש לכל הפחות 72 דקות, אמנם לדעת המג"א, באכילה מועטת השיעור כדין אכל ושבע ששיעורו שיכול לברך כל זמן שאינו רעב, אך מ"מ כתב המג"א, שכיוון שאין בקיאים בשיעור זה, אם שהה מלברך יחזור ויאכל עוד כזית. ובהלכ"ב הביא בדעת כמה מהראשו', שס"ל, ששיעור עיכול באכילה מועטת הוא פחות מ-72 דקות, ואם כן, יש לחוש לסב"ל, אמנם בביאור הלכה כתב לכתח' לחוש לאכול עוד כזית, אמנם אם אין לו, יכול לסמוך על הט"ז בריוח. ע"ש טעמו וראיותיו. וכ"פ בברכת ה', בכה"ח ובילק"י ע"פ מרן הרב זצוק"ל)