שלום וברכה.

קודם אנחנו באמת מבינים את הכאב, הקושי והצער שלכם. אכן ניסיון לא פשוט כלל והרבה עבודה עצמית לפניכם ואפשר לומר על זה את מאמר החכם, שלא פחות ממה שההורים מחנכים את הילדים הם מחנכים אותנו.

ולפני כל ההשתדלות יש להרבות בתפילה עליה שתזכה לחזור לדרך ולהבין מה שאתם מבינים, "והלבבות לה' המה לכל אשר יחפוץ יטה אותם" (רמב"ן בראשית). וכן עליכם לזכור שלכל ילד יש את המסלול שלו ובע"ה גם היא תגיע בסוף למסקנה שכולם מגיעים, שאין לעולם הזה והבליו מה להציע.

אכן, צריך לדעת שאתם צריכים להבין אותה ואת המקום שלה, ולתת לה להכיר את הקב"ה בעצמה ולא בגלל שאתם חזרתם בתשובה, ואחת הטעויות שעושים רבים מההורים, שנובעת מחמת הכאב או רגשות אשמה או שיקולים סביבתיים ואפילו שיקולים אמיתיים כמו שציינתם שיש עוד ילדים בבית שרואים וחלילה עלולים ללמוד, והדבר גורם להם לדרוש וללחוץ, והילדה מרגישה שלא מבינים, ופעמים עלולה לחשוב שלא אוהבים, בגלל שהיא הולכת בדרך אחרת, וזה גורם לילדה להתרחק ופעמים ראינו שאף להפסיד את הילד עקב כך שיוצאים מהבית, ומחפשים לקבל את צרכיהם הנפשיים במקומות זרים.

מספרים בעלי המוסר על אותם אסקימוסים ב'אנטרטיקה', שהיו חפצים לשבור כמה קרחונים גדולים, הביאו פטישי 5 ק"ג והתחילו לדפוק בכל הכוח, אך ללא הועיל. תוך כדי שהם עובדים קשה בא הזקן שבהם ואמר להם: תדע לך ידידי, כל דבר שיציק לך בבית, לא כוח, בכוח אתה גם תתעייף וגם לא תראה תועלת, אלא רק על ידי פיזור חום, 'הקרחון' ימס, כי על ידי חום ואהבה אפשר לנצח את כל הקשיים בחינוך ובשלום הבית. –בפרט בדור שלנו ללכת עם הילדים 'ראש בראש', זה אינו מועיל ולא משתלם, תכבד אותם, תן להם את המקום שלהם, הם יעשו הכל, כולל לכבד את נושא האחים הקטנים שציינתם, ולכבד אתכם בביתכם, בשמחה.

לכן הדרך הנכונה היא פשוט, לקבל אותה, להראות לה שאוהבים אותה בכל מצב, ובכל דרך שתבחר, ואין האהבה שלכם תלויה בדרך שבחרה (ואף שאתם בוודאי אוהבים אותה ואין בדבר ספק, פעמים כך הילד מרגיש ולכן צריך לתת על זה דגש מיוחד), פשוט להיות חברים שלה, ולהכיל אותה על אף כל הקושי הכרוך בדבר. למעט בהטפות מוסר, ולשפוך עליה ים של אהבה, וכך לאחר שתרכשו את האמון שלה ושהיא תקבל את הדברים האלה בבית היא תהיה קשורה לבית קשר חזק מאד.

אם הדרך הייתה הפוכה מזאת עד עכשיו, ניתן לעשות 'תפנית מהירה' על ידי שיחה או מכתב שיגע לה בלב, בו תכתבו לה כמה אתם אוהבים אותה ומעריכים אותה (ותמנו את תכונותיה הטובות), וכמה היא טובה ומוצלחת וכו' ולא משנה מה היא תבחר וכו'. ואם צריך להתנצל גם זה צריך לבוא בחשבון.

וכמה כוח צריך לתת לנו המעשה על הגאון רבי שלמה וולבה זצ"ל שהבן שלו הגיע אליו בשבת, סיגריה דלוקה בידו, והיו אצלו אורחים בבית, ובכל זאת זה לא מנע ממנו לקבל אותו בהארת פנים וחיבוק חם.

כמובן שהדברים נאמרו על בדרך כלל, ואתם בתור הורים צריכים להפעיל שיקול דעת לפי הנפשות הפועלות, ובהתייעצות עם דעת תורה על היכן לקרב ועד היכן הגבול.

יהי רצון יתן ה' בלבכם עצה טובה ושתזכו לראות ממנה הרבה נחת, ומכל ילדיכם, מתוך בריאות שמחה, וכל טוב סלע.