ברוך שובך הביתה יהודי צדיק. אשריך שזכית להבין את השקר וההבל שיש למי שרץ אחר העולם, הזה וזכית להבין שרק יד ביד עם ה' יתברך יהיה לך טוב בחיים. ויהי רצון שתזכה תמיד להבין ולהיות משוכנע שכך ובלי ייסורים וסבל, ואני בטוח שהבא להיטהר מסייעים בידו ובע"ה תצא מכל הבעיות.

אכן הצרות והייסורים רק מעידים כמה ה' לא מוותר עליך ורוצה אותך קרוב אליו.

אכן כמו שזה נראה צריך לבדוק בקשר בת הזוג – האם היא אשה שאיתה תרצה לחיות כל החיים ושהיא תהיה אמא לילדים שלך, ואם יש לה פוטנציאל להבין בהמשך מה שאתה זכית להבין – האם גם היא בכיוון של התחזקות וקשר רציני ולפי זה תדע יותר מה הכיוון להמשיך. סוף סוף אתה לא ילד ועליך לחשוב על הדברים האלה, ובזבוז הזמן זה בזבוז החיים.

תעצור את שטף החיים ותשאל את עצמך שאלות כמו – איזה בית אני רוצה? איזה ילדים אני רוצה? איזו אישה ואיזה קשר אני רוצה? איזה חיים אני רוצה? ואיפה כל אני בטוח שאם גדלת במקום קצת בריא, התשובות צריכות להיות לך ברורות כשמש.

אל תפסיק להתפלל לה' שיראה לך את הדרך, שיכוון אותך, שיעזור לך, שיזכה אותך ללכת איתו! וכבר ידוע בספרים הקדושים שהמתפלל להיות קרוב לה' – הקב"ה לא יכול להגיד לו לא!

אני רוצה לספר לך סיפור קטן שיש לי הרגשה שאולי יכול לעזור לך…

זו הייתה שיחה ידידותית וחמה בין נער צעיר תוסס וסוער לבין איש דת בא בימים, תלמיד חכם שחכמתו ורגישותו קרנו מפניו הטובות.

הצעיר, על אף שהתחנך במסגרות דתיות, היה מבולבל מאד ומלא שאלות וספיקות, דעות הציפו אותו ללא מנוחה, הוא החל להרגיש ניכור לדרך הדת והאמונה, וגמר החלטה בליבו לפרוש למקומות אחרים. החליט לעזוב, ולבנות לעצמו חיים חדשים.

מתוך רגשי הכרת הטוב והערכה לראשי המוסדות בהם התחנך, החליט ליידע אותם על עזיבתו, ובפרט לאותו תלמיד חכם שתמיד היה שם בשבילו, היה לו לאוזן קשבת בזמנים הקשים, וייעץ לו בחכמה ובחום, חש הנער צורך לשתף אותו בהרגשותיו ולהיפרד לשלום. וכך התרקמה לה אותה שיחה גורלית מאד בין השנים.

הצעיר החל לדבר על הדרך החדשה שבחר לעצמו ועל תוכניותיו המרובות. הוא מדבר והרב מסתכל בעיניו, מקשיב בתשומת לב לדבריו, תוך שהוא שואל ומתעניין בפרטים. דרך ההשגחה העליונה הסבה את השיחה לענייני אמונה, ואז הטיל הבחור את ה'פצצה' ואמר: "אני לא מאמין באלוקים! , הוא חשב שיראה את הרב מתרגז או מתכווץ אך להפתעתו הרב היה נינוח ושלו. ואז שאל ברוגע: "מי זה אותו אלוקים שאתה לא מאמין בו? אתה יכול בבקשה לתאר לי אותו? ולספר לי עליו קצת? הבחור החל לתאר את תפיסתו והשקפתו על אלוקים.

ושוב, לא כמו שציפה הבחור, הפתיע הרב במשפט אחד שמקפל בתוכו חיים שלמים!

"דע לך בני… אני מבין אותך מאד… אך דע לך, האלוקים שאתה מתאר גם אני לא מאמין בו…!" .

מה אנחנו למדים ממעשה זה? איזה לקחים ניתן להפיק ממנו? מה לנו ולאותו ילד מבולבל עם ספיקות על הבורא? קודם שנענה נקדים…

אנחנו מדברים עליו רבות, המשפטים: 'ברוך ה'…', 'בעזרת ה'…', 'אם ירצה ה', 'ישתבח שמו' שגורים על לשוננו ואין שום צל של ספק שהקב"ה תופס חלק – קטן או גדול, של מי יותר ושל מי פחות – מהחיים של כל אחד ואחת מאתנו. ובפרט ברגעים קשים, במיוחד בתקופות שלא הכל הולך, שדברים נתקעים, שיש מניעות, שיש משברים וחרדות, שאין כבר למי לפנות, כשהרופאים הרימו ידיים, שלא רואים שום ישועה באופק, דווקא בזמנים כאלה מתחזק הקשר ויודעים שאין למי לפנות אלא אליו. ופעמים הקב"ה מביא אותנו למצבים אלו, דווקא כדי שנערוך למטרה זו כדי שנבדוק את יסודות חיינו.

הבעיה באותו נער הוא המכנה המשותף אלינו, שמה שהיה חסר לאותו נער הוא שלושה דברים יסודיים שבעצם שבמובן מסוים חסרים לכולנו.

וכל אדם במסע חייו, ילדותו והמקום בו גדל, וכל אדם ביום עמדו על דעתו גיבש לעצמו תפיסה והכרה מי אני, מי בוראי, ומה סוג הקשר ביני לבינו.

ועל כל אחד מאיתנו מדי פעם לערוך פגישה, פגישה גורלית עם נפשו, לשאול כמה שאלות על הדבר היקר ביותר שיכול להיות – החיים! חיים עם הקב"ה!

אך עד כמה באמת אנחנו מכירים אותו? איזה חלק הוא תופס בחיינו? איך אנו תופסים את היחס שלו אלינו? והכי חשוב, עד כמה אנחנו מבינים, שמי שזכה להיות דבוק בו באמת הוא האדם המאושר ביותר עלי האדמות?!

אלו שאלות לא קלות כלל!

ברכה והצלחה והרבה סיעתא דשמיא…