בדין זה מצאנו מחלוקת גדולה בין חכמי הפשט וחכמי הסוד, שמתבאר בשולחן ערוך (סי' ד סע"כג), שמותר לומר ברכות השחר קודם נטילת ידיים שחרית (וכן מוכח ברא"ש ומעוד כמה ראשונים ע"פ הגמ' ברכות (ס:), שם איתא לגבי ברכות השחר שסידרה הגמרא וכתבה לבסוף, שנוטל ידיו יברך וכו'. ונחלקו הראש' האם בדווקא או לאו דווקא. ודעת הרא"ש ועוד שהוא בדווקא וכו'), ולפי זה יוצא, שמותר להזכיר שם שמים ולברך קודם נטילת ידיים (וכיוון שידיו של אדם עסקניות, ישפשף ידיו בשמיכה, או בבגד וכדו', קודם שיברך ואם אין חשש שנגע בידיו במקומות המכוסים, כגון שישן בפיג'מה ארוכה וכדומה, אף לשפשף ידיו אינו צריך). אמנם בזוהר הקדוש (ח"א בהקדמה י:) מבואר, שהדבר חמור מאד.

ולכן להלכה נפסק, שאף על פי שבדרך כלל הלכה כדברי מרן שקיבלנו הוראותיו, כאן חוששים לכתחילה לדברי הזוהר שהחמיר בזה מאד.ורק במקום צורך יש להעמיד על עיקר הדין, וכגון שקם באמצע הלילה ורוצה לשתות, או שיצא מבית הכסא, או במקום מצווה עוברת, כגון ששמע קדיש או קדושה, ברקים ורעמים וכדו', וכן כל כיוצא בזה, ויודע בעצמו שיקשה עליו לחזור לישון אם יטול ידיו, ישפשף ידיו ודיו. ועוד יש לדעת, שאין ללמוד תורה קודם נטילת ידיים שחרית (ראה בכל זה ילקו"י על נט"י (סי' שנח) ויבי"א ח"ד (או"ח סי' ב והלאה)).

לסיכום: צריך ליטול ידיו וקודם לכן ישפשף ידיו בשמיכה או בבגד מעיקר הדין, וטוב לרחוץ ידיו במים ג' פעמים (בלי ברכת על נטילת ידים).