קודם כל שיהיה לאמא רפואה שלמה ובריאות איתנה, ותזכה לאורך ימים ושנות חיים מתוך בריאות ושמחה, ובעזרת ה' תראו ניסים ונפלאות.

לשאלתך, שאלה זו היא שאלה ששאלו אותה בכל הדורות, ואפילו משה רבנו שאל אותה הבורא כשהיה למעלה בשמים כשראה את הגדולה של רבי עקיבא, ומצד שני ראה את סופו, שנהרג במוות אכזרי שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל.

ובזוהר הקדוש מובא: פתח ר' שמעון ואמר, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם – אלין אינון סדורין דגלגולא." אומר רשב"י בזוהר, שהקב"ה אמר למשה רבנו, "משה, תגיד להם את כל סדר הגילגולים שלהם. תגיד להם שהם רואים תמונות בעולם ולפעמים הם לא מבינים למה. תגיד להם שלכל מהלך היה תקדים. תגיד להם שלכל מהלך יש מחברת. תספר להם שכל נשמה בעולם הזה היא לא פעם ראשונה כאן, היא כבר הייתה כאן קודם לכן עם בגדים אחרים."

מסופר על רבנו הרמב"ן כי אחד מתלמידיו חלה מאוד והלך לבקרו. ראה הרמב"ן שהגיעה שעתו להיפטר מן העולם. אמר לו הרמב"ן, "ראה, הנך הולך לעולם שכולו טוב. יש לי בקשה אליך. יש לי כבר כמה זמן שאלות בהנהגת הקב"ה בעולם, ואני מבקש ממך שכאשר תגיע לשמים תסייע לי בפתרונן. אתן לך פתק עם שמות קדושים ויקברו אותך עמו. הפתק הזה יפתח לך את כל השערים עד שתגיע על יד כסא הכבוד, שם תשאל את כל השאלות. ואח"כ תתגלה אלי בחלום ותמסור לי את התשובות."

ואכן לאחר שבעת ימי אבלות הופיע אצל הרמב"ן בחלום ואמר לו, "הכל התנהל כמו שהרב אמר. נתנו לי להיכנס עם הפתק לכל מקום עד שהגעתי עד כסא הכבוד, שם רציתי לשאול את השאלות. אך באותו רגע שרציתי להקריא את השאלות ראיתי שהשאלות אינן שאלות, הן פשוט נעלמו."

מה קרה לתלמיד של הרמב"ן? האם הוא שכח את הדף של השאלות? או אולי הוא לא ידע לקרוא? לא, פשוט מאוד, הוא ישב ליד הקב"ה וליד הקב"ה הכל כל כך ברור. ליד הקב"ה לא מתחילות השאלות. מלמעלה אין סימני שאלה. כבוד הרב, אם הייתי יכול 3 דקות לשים את המשקפיים שלי על העיניים שלך היית קורע את הפתק שלך לגזרים.

אלה מה? יש דברים שחייב היהודי להניח מול עיניו תמיד. ונאריך בכמה נקודות חשובה בנושא האמונה והבטחון, עקב החשיבות של הענין לתועלת שלך ושל אחרים.

עלינו לזכור, אף שאיננו מבקשים ניסיונות, ומתפללים על זה כל בוקר 'אל תביאני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון', אך פעמים הקב"ה מביא אותם כמובן לטובתנו, ואנחנו צריכים לעבור אותם בצורה הטובה ביותר שיש, לנסות לתפוס מהם מה שצריך.

וגדולי ישראל היו עומדים בפני אנשים שיש שסובלים צרות וייסורים ובכל זאת לא שואלים שאלות על הבורא ומחזיקים באמונתם.

ודעי שהמעלה הגדולה ביותר זו תפילה מתוך 'לב נשבר' וכנאמר: "קרוב ה' לנשברי-לב". המעלה הגדולה ביותר המקרבת את האדם לבוראו הלא היא לב נשבר, וכמה רחוק העשיר ובעל עסק משברון לב. ולעומתו כמה זה המצב ההפוך שמתחילים לרדת ללב נשבר. כל עזותו וגאוותו נדעכת, ונעשה אהוב לה'.

וכדאי לך לקרוא את הדברים הנ"ל הם יתנו לך הרבה כוח וכיוון לחשוב מה הקב"ה רוצה בשעות הללו.

ספר רבנו ישראל בעל שם טוב משל על אבא ובן שאוהבים זה את זה, האב אוהב את בנו אהבת נפש, אך בנו לא מחזיר לו אהבה כל כך. המצב הזה מאד קשה לו… מה עושה אב שרוצה לחוות ולחוש את אהבת בנו אליו?! אם זה ילד קטן מאד מספיק בזה שהוא מניח את הידיים על הפנים ומכסה אותם, הילד הקטן לא מבין 'איפה אבא שלי נעלם?!"… הוא נלחץ, ואז הבן מסיר את הידיים מעל פני אביו והבן חוזר לחייך ולהיות שמח… כך דרכו של האבא לחוש את אהבת בנו, שיש בזה לאב תענוג גדול לראות שבנו הקטן מחפש אותו, ומשכך מתווספת גם אהבה לבנו…

זהו משל של הבעל שם טוב, ולכן צריך להתייחס לכל הפרטים שבו ברצינות. אז קודם כל אנו למדים, שיש כאן אהבה עזה של האב כלפי בנו, אהבה שאי אפשר לתאר במילים, ודווקא אותה אהבה היא הגורמת להסתר. ועוד שהמטרה של ההסתר היא כדי להרגיש את ילדו קרוב אליו.

הניסיון הגדול ביותר – להרגיש שה' רחוק!

על אברהם אבינו מספרת התורה שכאשר הלך בציווי הבורא לשחוט את בנו יחידו מגיע לפני הר המוריה, ואז מובא בפסוק: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (בראשית כב ד) – בעלי החסידות מגלים לנו את הקושי הגדול ביותר והניסיון הקשה מכולם שחווה אברהם אבינו, קוראים לניסיון הזה: "וירא את המקום מרחוק" – המקום הוא כינוי להשי"ת (שהוא מקומו של עולם והעולם מקומו כמובא בחז"ל), אברהם אבינו רואה את הקב"ה רחוק ממנו, וזה התחושה הקשה ביותר והקושי האמיתי בתוך כל התמודדות!

בטיפול נמרץ אך עם הקב"ה…

ומאידך אין תחושה טובה בעולם כמו שמרגישים את הקב"ה קרוב.

סיפר לי אדם אחד שעבר את המחלה הארורה – לא על אף אחד מישראל – הוא עבר ניתוחים לא פשוטים, טיפולים והקרנות, תקופה לא פשוטה בכלל בלשון המעטה. זה אולי יישמע לא אמין, אבל אני מאמין לו מבלי לפקפק לרגע.

הוא העיד שאחת התקופות היפות בחיים שלו הייתה התקופה הזו, בבתי החולים, בטיפול נמרץ, לאחר טיפולים, בזמנים שהוא נאנח מכאבים, וכל זה למה?

כי הוא הרגיש קרוב, הוא דיבר איתו ללא סוף והרגיש איך הוא מלווה אותו בכל רגע, ואף על פי שברוב זמנו הוא היה מנותק מכל העולם, אשתו, הילדים שלו, אך הוא הרגיש קרוב למקור כל הטוב, ולכן לא צריך לשום דבר.

ואפילו בהסתרה

אך פעמים האדם מרגיש כאילו בשמים מעלימים ממנו עין, לקב"ה לא איכפת מה אני עושה… מנסה לקום, מנסה להתעודד קצת, מנסה להצליח, אך לא רואה שום סיעתא דשמיא בדרך, זה נקרא 'הסתרה', ופעמים אף גרוע מכך, האדם מרגיש שלא רק שמתעלמים ממנו, אלא אפילו 'שמים לו רגל' ח"ו כאילו הקב"ה לא חפץ בו… לזמנים כאלה קוראים בספרים 'הסתרה שבתוך הסתרה', כמה התחושה הזו כואבת ומתסכלת כשלא מסתכלים עליה נכון.

לרגעים האלה יצר הרע מחכה, ואז הוא בא ומכניס לך מחשבות כמו: "איך אתה בכלל מעז לפנות אליו אחרי מה שעשית?! מה אתה לא מתבייש?!", "עזוב גם ככה אין לך תקנה.. לך תחפש תעסוקה אחרת…".

אך כשהאדם מבין בתקופות האלה בחייו שזו רק 'הסתרה', זה רק משחק, הקב"ה רוצה שתחפש אותו ותמצא אותו, שתקרא לו, שתזעק אליו, שתראה לו שאתה אוהב אותו… שתגיד לו: 'ריבונו של עולם, אתה אבא שלי, אני אוהב אותך, ואני יודע שגם אתה אוהב אותי, קודם כל אני לא שואל עליך שאלות, אני יודע שהכל ממך, ולא רק שהכל ממך שהכל נעשה בצדק גמור, ולא רק בצדק גמור, אלא באהבה גדולה ועצומה אלי וכל מה שאתה עושה זה רק לטובתי גם כשאינני מבין, לבי סמוך ובטוח עליך…", כך מורידים את המסך שמאחורי כל המצב שלך! ואז לאחר שגילית את ה', הדברים פתאום ייראו אחרת, ופעמים רבות גם על ידי כך הדברים מתחילים 'פתאום' להסתדר! כי כבר ראינו שבמשפטים האלה, בכניעה הזאת, איך האדם מקרב לעצמו את הישועה יותר מבכל דרך אחרת, זוהי הסגולה הטובה ביותר!

כי אומרים רבותינו שפעמים שזו המטרה, הוא רוצה אותך ורוצה שתראה לו שאתה אוהב אותו, הוא לא מרגיש אותך בזמן האחרון והנה פתאום שומע אותך, פתאום אתה פונה ומתייחס אליו…

אם נחפש בספרים הקדושים, נמצא שלושה נושאים עיקריים בנושא האמונה. היסוד הראשון – הכל בהשגחה. השני – הכל בצדק. והשלישי – הכל טובה.

הכל בהשגחה

אם נבדוק מהיכן נובעים כל הכעסים, העצבות, ושאר הרגשות השליליים שיש לאדם, היא משום שהוא חושב שהעולם נשלט על ידי הטבע, הוא כועס על עצמו: 'איך שכחתי..' 'איך אמרתי… ' 'איך עשיתי…' או שכועס על אחרים: 'איך הוא העז לומר לי ככה…' 'המנהלת משמרת הזו כל כך…' 'הוא אשם בהכל…' 'בגלל הרשלנות הרפואית שלהם קרה כך וכו',

השלב הראשון, אמונת 'הכל בהשגחה'! – שאנחנו מבינים שלכל דבר סיבה ותכלית, העולם הוא לא 'ג'ונגל' הוא מושגח ומפוקח… והם דברי הרמב"ם שכותב, שלתורה הקדושה יש שלושה עשר עיקרים. והעיקר הראשון של היהדות, הינו לדעת שהבורא יתברך מצוי ומשגיח, הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים!

הכל בצדק

נמשיך ליסוד השני: 'הכל בצדק' – אף אם נדע ש'הכל בהשגחה' והכל ממנו, יכול האדם לבוא ולטעון, 'נכון אני מבין שהכל ממנו… אבל למה מגיע לי הניסיון הזה?… מה עשיתי?' למה נטפלים אלי! אני יהודי טוב בסה"כ.

כאן נכנס יסוד עצום זה שבא להגיד לנו, שלא רק שהשי"ת משגיח על כל פרט ופרט, אלא כל פעולה שלו מדוקדקת בתכלית הדקדוק אין דבר כזה: 'זה לא מגיע לי' " כבר הבטיח מה רבנו "כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הֽוּא" (דברים לב). – את הכלל הזה עלינו להכניס טוב טוב לראשנו, אין עוול! לא יכול להגיע לאדם בחיים שום סבל ואפילו הקטן ביותר. ניקח לצורך העניין דוגמא קצת קיצונית, אישה יולדת בשעה טובה, לאחר שמונה ימים עומדת בעזרת נשים או בברית המילה ומברכת הגומל, "ברוך וכו' הגומל לחייבים טובות" – 'לחייבים', למה לשון רבים? יש פה 'חייבת' אחת בסך הכל? נמצאת בעזרה אישה שילדה ורוצה להגיד תודה לקב"ה על זה שהציל אותה מהסכנה, למה 'חייבים'?!

עונים הספרים הקדושים: כי אם חס ושלום היה קורה משהו לאישה הזאת בלידה, לא רק היא הייתה נפגעת, בעלה היה נפגע, הילדים נפגעים, המשפחה הקרובה, יהיו הרבה חברים שיצטערו, וכן יהיו אנשים זרים שישמעו ויהיה להם צער, וכך אפשר להמשיך עוד רשימה ארוכה של צער שהקב"ה צריך לחשבן כל אדם שייפגע אפילו בעקיף, לבדוק את מידת הצער שמגיע לו, על כל אדם שישמע את הבשורה ואפילו רק יתאנח על מה שקרה, נפתח עליו משפט בשמים, ועד שבודקים שכולם ללא יוצא מן הכלל יצאו 'חייבים בדין' אין הקב"ה מעניש שחס ושלום אפילו אחד יסבול שלא לצורך. היא מודה בשביל כולם שיצאו זכאים. מי שיעמיק בזה עלול לקבל סחרחורת [ע"פ המהר"ם חאגיז' בפיר' למשניות וביתר ביאור ראו באגרא דכלה פ' אחרי מות לרצ"א מדינוב] זה הכל בצדק!

פגעו בך? כנראה שגם אתה פגעת!

כמו כן 'מערכת השיפוט' למעלה עובדת בצורה של 'מידה כנגד מידה', איך שאתה מתנהג כך יתנהגו אליך! וכמו שכותב ספר חסידים, אם קרה לך מקרה והתביישת, החלקת ברחוב לעיני כולם, או שעמדת בסופר בקופה והתברר שאין לך מספיק כסף לשלם ונעשת 'אדום', תבדוק את מי ביישת, תבדוק את מי אתה עשית 'אדום', כי אם הסמקת, אדם אחר הסמיק כאן לפניך. זה מידה כנגד מידה, תשקר – ישקרו אותך, תבזה ותעליב – יבזו ויעליבו אותך, תעשה חסדים? כשתצטרך עזרה הקב"ה יזמן לך את הבן אדם הנכון… וכן על זה הדרך.

הכל לטובה…

גם אם האדם ידע, ש'הכל בהשגחה' ו'הכל בצדק' עדיין זה לא יעזור בשלימות, כיון יבוא האדם ויטען: אני יודע שזה הוא (הכל בהשגחה) ואני יודע שזה גם מגיע לי (הכל בצדק) אבל עכשיו אני סובל, עכשיו קשה לי. לכן חייב את היסוד השלישי הכל לטובה שיש להאריך בו הרבה. אך אנחנו נקצר.

לאחר היסודות הללו, הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א, ומביא יסוד נוסף קורא לו 'הכל מאהבה', שאם אדם אינו מבין כמה הקב"ה אוהב אותו, וכמה הוא מצטער עמו בכל צער הוא לא יצליח להגיע לאמונה אמיתית וחזקה. הוא תמיד ירגיש 'למה המכות האלה?!' אומר הרב שלעולם לא תצליח להגיע לואהבת את ה' אלוקיך אם אתה לא תבין היטב 'אהבת עולם אהבתנו!' ובפורים אנו רואים היטב כמה הקב"ה אוהב את עמו אהבה שלא תלויה בשום דבר.

אהבת ה' לישראל מבעל 'חובות הלבבות'

ומעתה עלינו להבין קצת כיצד אהבה זו באה לידי ביטוי בחיינו!

ר' בחיי בספר חובות הלבבות (שער הבטחון פ"ב) סולל לנו דרך חשובה, שאם נחרוט את הדברים בלבנו וכמה שיותר, וודאי שיהיה לנו הרבה יותר קל אל מול הדאגות! מתחילאם היינו מוצאים אדם כזה שאוהב אותנו אהבה לא רגילה, כמו שאומרים העולם 'שרוף עלינו', וודאי שיתעורר בנו איזשהו 'קמצוץ' רגש של בטחון בו, אנחנו נסמוך עליו קצת, הרי איכפת לו מאיתנו באמת, אם כן וודאי שרוצה את הטוב ביותר בשבילנו! אך וודאי שאין נוכל לסמוך עליו שהכל יהיה בסדר. למה? כי גם אם נמצא מישהו כזה הרי גם לו יש חיים, זה לא שהוא עסוק בנו מבוקר עד ערב, וודאי מסיח דעתו מאיתנו לפחות בחלק ניכר מהיום! ואם כן, איך נוכל שלא לדאוג מכלום ולהיות במנוחת הנפש?!

ומעתה, נתחיל להפעיל את הדמיון קצת ונחשוב, לו יצוייר שאכן היינו מוצאים אחד כזה שאוהב אותנו מאד, וגם שלא מסיח דעתו מאיתנו אפילו לדקה ותמיד היה חושב כיצד להיטיב איתנו… מה עכשיו? היינו סומכים עליו? יותר כשזה מצטרף כבר יותר, אבל עדיין משהו כאן חסר!

שהרי גם אם אוהב אותי וגם אם אינו מסיח דעתו ממני כלל ותמיד חושב איך לעשות לי טוב, ברוב הפעמים אין ביד בשר ודם את האמצעים לעזור, שהרי אם יבוא חולי קשה ח"ו שאינו יכול לטפל בו, יעמוד למולו חסר אונים ותשאל אישה: "מה עוזר לי שאוהב אותי ואינו מסיח דעתו ממני?! הרי אני חולה עכשיו", ואם כן, איך אוכל לסמוך עליו?! אז לכן אנחנו צריכים דבר נוסף שיהיה בו באדם הזה והוא, שיהיה חזק יותר מכל בעיה, רופא בכיר בכל התחומים, עשיר יותר מכל עשירים להציל אותך מחובות ולמקרה שתהיי עצובה את צריכה גם שיהיה לו את האפשרות לשמח אותך ויהיה היועץ הזוגי הטוב ביותר בעולם, ולמקרה של בעיות ברוחניות הוא יצטרך גם להיות מחנך דגול… ומחילה על הדמיון המופרך, אך אם נגיד שאכן יהיה אדם כזה והוא עומד לצידנו ויש לו את כל האמצעים הנ"ל, האם יש מקום לדאגה ולחששות?!

הרבה יענו שכן, אבל הרב אומר שעדיין לא! כי אמנם הוא חזק, אמנם הוא אוהב אותי ורוצה בטובתי בכל רגע והוא גם כל יכול, אך אם אינו יודע מה אני צריך ומה טוב בשבילי כיצד אוכל לסמוך עליו ולהפקיד חיי בידיו ולהשאר רגועה?! ואפילו האדם אינו יודע בדיוק מה טוב עבורו.

ואם כן, נכנסנו שוב לבעיה. צריך מישהו שיודע את צרכי ולא רק העכשוויים, אלא שמכיר את שורש נשמתי ויודע מה טוב עבורי, יודע אילו קשיים יעלו אותי ויחזקו אותי ואילו יפילו אותי רוחנית, יודע אם כסף ירחיק אותי מה' או יקרב אותי, יודע איזה בעל לתת לי שמתאים בדיוק לצרכים שלי ואיתו אני אוכל למצות את עצמי עד כלות, בעבודת המידות וכו'…

ולכן מוסיף רבנו בחיי לחבר הדמיוני והמושלם שלנו גם את התכונה הזו. וקודם שמביא הרב את המסר שציפינו לו, מוסיף לו, לחבר שלנו, עוד תנאים, וכל זה שנוכל לסמוך עליו בלי לחשוש לשום בעיה! שנהיה בידיו בלבד ושום אחד מבלעדיו לא יכול לא להזיק לנו, שהרי אם כן, על אף כל התכונות שאמרנו בו לעיל, יכול להיות שיבוא אדם, או גורם אחר במפתיע וקודם שנבקש עזרה כבר יפגע בנו, או אם יבוא רופא ויעשה טעויות או כל כיוצא בזה, ואם כן, מה יועילו כל תכונותיו ומעלותיו?!

וכמו כן צריך שיהיה נותן לנו טובות ומתנות אותו חבר מבלי קשר למעשינו, בין שאנחנו מכירים לו טובה ובין שאין אנחנו מכירים לו טובה, בין שאנחנו ראויים בין שאיננו ראויים, כי אם לא, תמיד יעלה החשש שמא לא הכרנו טובה מספיק, או שמא איננו ראוים כרגע לכל הטובה שרוצה להיטיב עמנו, ולכן לא יטיב איתנו.

זה לא דימיון זו מציאות יום-יומית!

וכל זה, הוא הקדמה למסר החשוב שהקב"ה רוצה הרב להעביר לנו!

אך קודם לכן נעשה סדר, ונסכם את את הדברים, כדי שיהיה אדם שנוכל לבטוח בו בכל, שנוכל למסור את כל כולנו בידיו בבטחון מלא ולהיות בשלוות נפש מלאה, כדי שהלב שלנו לא יהיה מלא מעמסות כבדות, צריכים אנו כמה תנאים: א. שאוהב אותנו באמת. ב. שאינו מסיח דעתו מאיתנו וחפץ להיטיב איתנו בכל רגע. ג. שהוא חזק מכל חזקים. ד. שיודע באמת מה טוב עבורנו ועבור נשמתנו. ה. שכבר עשה עמנו הרבה טובות בעבר ואנחנו מכירים את חסדיו. ו. שאנחנו מופקדים בידיו בלבד ואין שום גורם או אדם שיכול להרע לנו, לא רופאים, לא שופט אכזר, לא שדכנית שאינה נאמנת וכו'. ז. שאף שאיננו ראויים הוא בשלו וממשיך להיטיב איתנו את כל הנ"ל. אך באמת מה רוצה הרב, מה לנו להיכנס באשליות ודמיונות עכשיו, הרי לעולם לא ימצא בכל כדור הארץ אפילו אדם שיש לו אחד מהתכונות הללו?!

זיהיתם במי מדובר? כמובן! כן, זה הוא! אומר הרב, שזה אינו חבר דמיוני, זה אפילו לא חבר, זה אבא, אבא שאוהב אותנו מאד ומוכן לתת לנו הכל! זה לא אחר מאשר הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו!

הקב"ה אוהב אותנו אפילו יותר ממה שאנחנו אוהבים את עצמנו ואינו מסיח דעתו מאיתנו, בקשר לתנאי השלישי, שהוא חזק, אין צריך להאריך, שוודאי הקב"ה בידו לפטור כל בעיה, בידו לתת לנו שלום בית, לתת לנו שמחה, רפואה, פרנסה בכבוד וכו'. וכן יודע בדיוק מה טוב עבורנו, לא אמרנו נוח, לא אמרנו מתחשק, אמרנו טוב, שפירושו הטבה אמתית בתכלית. ווודאי לא הפסיק להיטיב עמנו, שמעודנו בבטן אמנו דואג לכל מחסורנו! וכמו כן, אין שום אדם בעולם שיכול להזיק או להועיל לנו מבלעדי השי"ת, הכל במסווה, הכל בדמויות, דמות של רופא, דמות של שוטר, דמות של מנהל בנק שלא רוצה להעביר את ההוראת קבע, אבל זה רק הוא! וכמו כן, שאפילו שאיננו ראויים, ה' הרחמן מטיב עמנו, ואף שאף שרואים קשיים זה רק כדי שנחזור לדרך ונתקרב אליו ואף זו הטבה גדולה!