שלום יהודי יקר…

זו שאלה מורכבת ועדינה מאד.

 א.     אך אני חושב שדבר ראשון שצריך זה להתחתן ולשמור טהרת המשפחה. [תוכל לפנות לכאן ובע"ה נמצא לכם מי שידריך אתכם].

ב.     וכן להיות מלווים מההתחלה על ידי דמות שלישית (ובדרך כלל מדובר ביועץ הבקי בתחום וירא שמים).

ג.      להיות מלווים ומודרכים על ידי רב, שיש לו ניסיון בכל דרך התשובה שלכם.

ד.     דבר שלישי ללמוד על הבית (אם כבודו מגיע לשיעורים ישאל על הספר 'שירת הבית' שיצא על ידי אחד מתלמידנו ספר חשוב מאד מקיף את כל יסודות הבית ויכול לעזור לכם הרבה והוא זמין בבית כנסת בו אנחנו מוסרים את השיעור).

ה.    להתפלל לקב"ה ולבקש ריבונו של עולם, אני מתחנן שמור לי על הבית ותציל אותי מהמדה הרעה הזאת.

ו.       לפתוח ב'מלחמה' על הכעס. ויהי רצון תזכו להקים בית נאמן בישראל.

ועשה עמי חסד יהודי יקר, אני רוצה לשמוע שעשית מה שצריך, תבדוק אצלנו בקהילה יש  אברכים יראי ותלמידי חכמים ויכולים לעזור לך בכל הדברים הנ"ל. הצל לעצמך לאשתך ולילדיך את החיים.

 ואומר לך כמה מילים על הכעס…

 מידת הכעס, היא תולדה של  מידת הגאווה. ולכן, גם היא מיסוד האש. וכמו האש, יכולה מידת הכעס לכלות, לאבד ולהרוס כל חלקה טובה שיש לאדם. המתעסק בתחום שלום הבית, זוגיות או חינוך, ייעוץ או כל מגע עם ציבור וקצת מעורה, יודע ושומע ללא סוף, עד כמה מידה זו מצליחה לכלות פעם אחר פעם כמו אש חיים שלמים. בתים מתפרקים, זוגות מתרחקים, אנשים נשברים, נפשם של אלפי ילדים נהרסת ורק מידה זו נשארת איתנה וחזקה. וכמו שנראה בפנים, ההרס שלה, הגשמי והרוחני עוד הרבה יותר מכל זה.

צריך להבין, כי אדם הלוקה במידה זו יתר על המידה, אין הוא נכנס תחת הכותרת של 'בן/בת אדם  עובד\ת על המידות'. אלא קודם כל עובד ושואף להיות 'בן אדם' – וכמו שכתב ר' שלמה וולבה זצ"ל (עלי שור עמ' קפד'): "איש זה צריך לדעת כי… אינו אדם! הוא עדיין ילד קטן ממש תינוק מוטל בעריסה – הם כועסים, כשהם רעבים ומאחרים את ארוחתם, וכן כשרוצים שאימם תהיה ליד מיטתם, והמבוגר הזה נשאר תינוק עם זקן ומעיל ארוך". ומשכך זו המידה הראשונה שעלינו לטפל בה!

בעלי המוסר אומרים, שכאשר בונים בניין, צריך להקדים את בניית היסודות, לאחר מכן בונים את השלד, את הקירות, את החדרים וכו'. לאחר מכן מתחיל בניית הפנים, חשמל, אינסטלציה, איטום, ריצוף וכו'. אך עוד קודם שמתחילים בבניית היסודות, לעיתים, מצויים בשטח הבנייה פסולת וסלעים רבים שצריך לסלקם, ואי אפשר להתחיל לבנות את היסודות עד שלא מיישרים את הקרקע.

כאותו ארמון חול…

כך גם בבניין עולמו של האדם, בבניין אישיותו, בבניין ביתו והקשר עם הסובבים אותו, בחינוך הילדים, ובכל מערכת יחסים שתהיה, ככל שמידה זו תופסת מקום, אין להתחיל ולדבר  על בנייה. כל מה שינסה לבנות יתפרק לו בהתפרצות הראשונה. יהיה קשה עד בלתי אפשרי לקיים חיים תקינים, ובפרט איש שלקוי במידה זו ברמה גבוהה מהרגיל והמצוי. אותו אחד ימצא עצמו נתקע בכל תחילת בנייה.

רואים כיצד האדם מנסה לבנות, מנסה לתקן ולשפר, ושוב, פעם אחר פעם הכל מתפרק. זה מתחיל טוב, היחסים בין הזוג החלו להשתנות, היו בטוחים שכבר עולים על דרך, עד שהגיעה התפרצות/צעקות/וויכוח סוער שבו 'נפלטו' מילים ארסיות שהיו כמו חיצים ללב של השני – והנה כמו אותו ארמון חול על שפת הים הנשטף על ידי הגל הראשון, כך נשטפה לה כל העבודה, ההשקעה והמאמצים. ואז צריך להתחיל לבנות הכל מאפס, רק שהצלקות והפציעה בליבו של השני עוד שם.

כך האדם גומל החלטה בליבו: "היום אני אהיה רגוע\ה… יהיה לי יום טוב…" ובהזדמנות הראשונה שמישהו או משהו לא הלך כציפייתם… בוקר לחוץ, ילדים לא מקשיבים, ניסיון אחד בכביש וכדומה.

תדירות

ואם נתבונן, נבחין ברגע  כמה אנחנו מתעסקים בחיי היום – יום עם המידה הזו…

יום יום, שעה שעה, החל מהרגע הראשון שפותח את העיניים ועד הרגעים האחרונים שמניח ראשו על הכרית מתמודד האדם עם מידה הרסנית זו. ואף בלילה, שכבר אתה ישן, התעוררת לילד בוכה ולא נרגע, התעוררת לשכן שעושה רעש וחוגג בקולי קולות דווקא בזמנים שאתה צריך לקום מוקדם, גם שם תופסים אותו ניסיונות הכעס, או את לבעלך שקם בבוקר מוקדם וטורק כל ארון בבית, ואינך מצליחה לישון…

[מתוך הספר אדמה לעליון (כעס וסבלנות)].