כלל בידנו על פי המבואר בשולחן ערוך (יו"ד צה סע"ד) 'נותן טעם בר נותן טעם והוא היתר מותר" (ובלשון הפוסקים נקרא גם נ"ט בר נ"ט דהתירא, שהוא ראשי תיבות של המושג). ופירוש הכלל הוא כך: טעם הבא מן הטעם כגון כלי שנבלע בו טעם בשר על ידי בישול או טיגון (כמו כל מחבת או סיר בשרי) ולאחר מכן בישלו מאכל פרווה כגון תפוחי אדמה, מותר לאכול את התפוחי אדמה עם מאכל חלבי, והתפוחי אדמה אינם נחשבים 'בשריים'.

הטעם: כיון שיש כאן דרגה מאד קלושה של בליעת טעם שלא חששו חכמים לאסור, משום שהמאכל הפרווה לא בלע ממשות של בשר אלא רק טעם שנבלע בכלי ולא חששו שיתן טעם במאכל הפרווה, ולא אסרו חכמים באופן זה. אולם יש להדגיש שכל זה דווקא שהכלי הבשרי נקי ורחוץ יפה מכל שארית בשר או שומן. וכן ההפך כלי חלבי שבישל בו מאכל פרווה מותר לאכול בארוחה בשרית. [ועי' יבי"א (ט י"ד סימן ד) ובהליכות עולם ח"ז עמ' עד].

ויש לדבר השלכות מעשיות רבות ונראה כמה דוגמאות:

דוגמא א. סיר או מחבת בשרי, ורוצה לבשל או לטגן בו מאכל פרווה, כגון לטגן חביתה או להכין 'שקשוקה' או 'פסטה'. וכן, והמאכל אינו נחשב בשרי כלל ויכול לאכלם עם גבינה או מאכל חלבי אחר וכל שכן שאינו צריך להמתין לאחריו שש שעות.

ולבני ספרד מותר לעשות כן לכתחילה אפילו מיד אחר בישול הבשר. ובלבד שהכלי יהיה נקי ואין בו שום לכלוך של בשר או שומן.

דוגמא ב. מותר לבשל אורז או אורז עם עדשים הנקרא 'מג'דרה' בקדרה בשרית לאכול את האורז עם אשל, או לבן או חמאה.

דוגמא ג. טוסטר או מצנם שמשתמש בהם לחלבי ורוצה לחמם בהם לחם על מנת לאוכלו עם בשר מותר לעשות כן בתנאי שניקה היטב לאחר שימוש החלבי.

דוגמא ד. בורקס חלבי שנמצא על הפלאטה ובצידו השני של הפלאטה נמצא בורקס פרווה מותר לאכול בורקס זה הפרווה עם בשר וכל שכן שיכול לאוכלו לאחר שאכל מאכל בשרי, וצריך ליזהר שלא יהיה עירבוב של בשר וחלב ביחד.

דוגמא ה. מותר לכתחלה לאפות פת בתבנית בשרית (כגון שמכינים בה עופות וכיוצא בזה) על דעת לאכול הפת בסעודה חלבית, ובלבד שהתבנית תהיה נקייה לגמרי.

דוגמא ו. מותר לבחוש תה או שאר משקה רותח שבכוס בכפית חלבית אף אם השתמשו בכפית זו בו ביום בחלב רותח ושותה את התה בארוחה בשרית וכן ההיפך.

דוגמא ז. להמיס שוקולד פרווה לצורך עוגה חלבית בתוך סיר בשרי בן יומו, מותר ובלבד שיהיה נקי כנ"ל.