תשובה: שלום וברכה, שאלה חשובה מאד. וחשוב שלכל אחד יהיה רקע על הנושא הזה. שהרי דין זה מאד נצרך בדורנו שכיום רבות הנשים שמגיעות לבית החולים עם צירי לידה, ופעמים שמציעים להם הרופאים שיעשו 'זירוז' (למעלה מ-20 אחוז מהנשים), ופעמים שאינם מבינים את הבעיות הכרוכות וההשלכות של צעד זה ופעמים להפך, מתחסדים יתר על המידה ולא מוכנים לעשות זירוז לידה בשום פנים ואופן בכל מצב. ונראה בע"ה ההשקפה התורנית בנושא.

קודם כל נסביר מהו 'זירוז לידה' – מה שנקרא 'זירוז לידה' בשפה הרפואית 'השראת לידה' או 'אינדוקציה', והיא שימוש באמצעים מלאכותיים כדי לקדם את תהליך הלידה טרם התחיל בצורה טבעית.
סיבות ומטרות רפואיות – יכול להיות כמה סיבות: א. בדרך כלל הוא עקב סיכון של האם או העובר. ב. יש פעמים שאף נוחות האם שאינה רוצה ללדת בזמן מסוים כגון בשבת או סמוך לחג מסוים או שרוצה להקל מעליה צער ההיריון. ג. פעמים רבות לאחר שתהליך הלידה החל משתמשים כדי להגביר את הצירים. ד. אין להתעלם שאף פעמים הרצון להשתמש בזירוז הוא לנוחות הרופאים והבית חולים שרוצים לסיים את תהליך הלידה.

ההשקפה וההלכה

אשה שעל פי החשבון עברו עליה תשעה חודשים והרופאים טוענים, שצריך לעשות 'זירוז לידה', אין לה לעשות כן, וכמה טעמים והזהרות חמורות הובאו בפוסקים:
א. היולדת בזמן יש לה כעין שמירה מיוחדת והבטחה שלא יאונה ליולדת שום רע, אך כשיולדת לפני הזמן (אפילו זמן מועט מועט) סרה ממנה ההשגחה כיון שהיא מכניסה את עצמה לסכנה קודם הזמן. [אגר"מ ח"ב י"ד סימן עד ובשו"ת שבה"ל (ו קכח) פקפק בראיות בטעם זה ומ"מ מודה לאסור כדלקמן].

ב. הסיבה השני והיא העיקרית, שיש להשוות דין זירוז לידה למי שכתבו לה 'קמיע' כדי לזרז לידתה וברגע שהאשה יולדת מלמטה הנשמה נשלמת למעלה ופעמים עלול הדבר לפגוע הן ביולדת והן בולד, ופעמים שגורם לנולד ימים רעים וצרות משונות זו מזו ואלקים יבקש את דם הנולד מיד בעל הקמיע. [כגון שיש עובר שלידתו נקבעה במילוי הירח וכו' (והוא זמן טוב) ובגללו ילדה טרם שנתמלאה הלבנה, הנה הולד ההוא שנולד בזמן ביטול כח הויותו ומת בימים מועטים ודמו מיד זה הרשע והרוצח יבקש אלקים כי ביטל גזירת יוצרו והמית הנפש ההוא והולידו בלא זמנו וגרם לו ליקח ממון שאינו שלו וזה תדע ששינה עליו כל סדרי בראשית – ספר הקנה מז ע"ב וכעי' זה ברבנו האר"י (שער רוח הקודש תיקון ד') וכתב שתיקונו להתענות מה' יום לפי ששפך דם האדם ע"ש וכתב על בטה"ב (ב, נה) שכל שכן בזה שנותן זריקה].

ג. אין להקדים את הלידה הן מחמת סכנת נפשות שנגרמת פעמים עקב ההקדמה. [שו"ת שבט הלוי (ו קכח) וראה בספר רופא אומן שכתב: וישנם סיכונים רבים שעלולים לבוא על ידי הזירוז, כגון התכווצויות בלתי מתאימות וסדירות המביאה לידי ניתוח קיסרי, ולפעמים אף ישנן מקרים בחישוב מוטעה בתאריך הלידה המשוער ולילד בטרם עת. ועוד סיבוכים מסוכנים לאם של זיהום בגוף האשה או סיכון לולד ולכאורה זה יסוד שצריך ליתן עליו את הדעת כי אסור להכניס את עצמו ואת אחרים בידים במקום סכנה כמבואר בשו"ע (יו"ד קטז סימן תכז). עכ"ל. ]

ד. מצד שמקדים את הסכנה. [שו"ת שבט הלוי שם].

ה. שמקדים ביאת הולד קודם שנקבע ע"פ ההשגחה העליונה. [שו"ת שבט הלוי שם וכעין הטעם השני].
אכן, אין הדברים אמורים אלא שרוצה לעשות כן מטעמי נוחות כגון שרוצה לתכנן את הלידה בזמן מסוים (שלא תשהה בבית החולים בשבת או בחג או שרוצה ללדת בתאריך מסוים דווקא) או שרוצה להקל מעליה את צער ההיריון וכיו"ב אך יש כמה אופנים שכתבו הפוסקים להקל כדלהלן.

אופני היתר להקדים את הלידה

א. במקום סכנה לעובר או ליולדת ובזה אין להתחסד. [טה"ב שם וכל הפוסקים ופשוט] ואפילו במקום ספק סכנה כגון שהרופאים אומרים שיש סכנה, ואין בנמצא מורה הוראה זמין לשאול אותו יעשו כעצתם ולא יסכנו את הולד.

ב. שמתחילים הסימפטומים של תחילת לידה, שלא אסרו אלא גרימת והקדמת הלידה, אך קיצור בתהליך לאחר התחלת הלידה מותר והטעם שכל שהתחילה פעולת הלידה אין כאן חשש של גרימת לידה כיון שהתינוק כבר רוצה לצאת ורק מקילים על תהליך הלידה כדי שלא יגרם נזק לעובר או ליולדת. וכן כיון שהיא בכלל חולה שיש בה סכנה ומחללים עלה את כל התורה. ובאופן זה יש להקל אפילו כדי למנוע סבל מהיולדת מותר.

א. ובכלל תחילת הלידה – א. צירי לחץ סדירים, וכן שמתקשה לעמוד על רגליה מבלי תמיכה, עקב פתיחת הרחם מכוח הצירים וצירי הדחף ב. צירי פתיחה חזקים וסדירים בתכיפות של כמה דקות ב. פתיחה משמעותית נראה ארבע או חמש אצבעות ג. ירידת מים מלווה בצירים, אמנם ירידת מים שאינה מלווה בצירים אין עדיין חשש סכנה לאם או לעובר, שפעמים לוקח יום או יומיים עד שמתפתחת לידה (אלא שחייב לקחת אותה ואף בשבת משום שחייבת השגחה שלא יישמט חבל הטבור. ובדרך כלל יש לידה להמתין עדין (וכמובן אם הרופאים אומרים שיש מצוקה לעובר יש לשמוע בקולם וטוב שאם יש שהות ואפשרות לשאול חכם).

ג. הריון 'עודף – דהיינו הריון הנמשך מעבר ל-42 שבועות ומכונה 'הריון עודף' וכיום הוכח כעשר אחוז מההריונות בכלל הריון עודף וישנו עוד אחוז קטן יותר בהריון עודף מעבר לשבוע ה-43, וישנם הוכחות ברורות שהריון עודף כאמור מזמן הווסת האחרון טמון בו סכנות לאם ולעובר ביחוד אותה שלייה שכבר זקנה מלהחזיק העובר ונוצר קרע וכיו"ב. וכן משקל עודף של העובר (מעל 4 ק"ג) יש בו סכנה. [עי' רופא אומן א' עמ' סז וכ"כ בנשמת אברהם ועוד פוסקים]

ד. זירוז באופן טבעי – אין שום מניעה לזרז את הלידה ע"י דברים טבעיים שאין זה בגדר הקדמת הלידה כלל וכגון: א. להרבות בהליכה שחיה ושאר פעילות גופנית ב. לשתות רביעית חלב של אם המינקת עם חלבון ביצה בלי החלמון ג. רחיצה באמבטיה חמה ד. יחסי אישות . ה. וכל שכן שמותר להתפלל שתלד או לעשות שאר סגולות [עי' בכל זה בנשמת אברהם (ב עמ' קצט) משנת יהושוע הריון ולידה (עמ' עה)]

בשפה הרפואית הריון הנמשך מעבר ל-42 שבועות מכונה 'הריון עודף' וכיום הוכח שכעשר אחוז מההריונות הם בכלל הריון עודף, וישנו עוד אחוז קטן יותר בהריון עודף שהוא מעבר לשבוע ה-43.ישנם הוכחות ברורות שהריון עודף מזמן הווסת האחרון טמון בו סכנות לאם ולעובר, שהשליה כבר זקנה מלהחזיק העובר ונוצר קרע וכיוצא בזה בעקבות חוסר אינזים בשילייה בשם 'סולפטאז'. בהריונות מעבר לשבוע ה- 42 סיכון התמותה של הולד גדל וכן גדילת יתר של העובר מעל 4 ק"ג, ומכאן שיעור גבוה יותר של 'פרע כתפיים' (כלומר כשהראש יוצא והכתפיים נכלאות). יתר על כך עובר במשקל גבוה מגדיל את השכיחות של 'מים מקוניאליים' (צואת העובר במי השפיר המעידה על מצוקה עוברית) ומכאן הסכנה לשאיפת המים המקוניאליים לריאותיו של היילוד ולפגיעה בריאותיו, עובר גדול מגביר את הסיכויים להיוולד בניתוח קיסרי למצוקת העובר ולכמות דימומים גדולה של האם לאחר הלידה. ומכיון שיש בו סיכונים לא מעטים חייב לשמוע לחו"ד המקצועית ולבצע זירוז וקי"ל דבמקום סכנה מותר לעשות זירוז וכנ"ל.

אופני הזירוז הקיימים

אמצעי הזירוז המצויים והאם יש עדיפות לאחד על פני השני?

זירוז הלידה מתבצע באופנים שונים:

א. זירוז כימי, על ידי מתן הורמון סינתטי מסוג פיטוצין המחקה את האוקסיטוצין, שהוא ההורמון הממריץ את השרירים המכווצים את הרחם בזמן הלידה. כתוצאה מכך מתחילים צירי לידה. וזה הוא מהמצויים ביותר, וכן המומלץ ביותר מצד הסיכונים.

ב. זירוז מכני, על ידי 'הכנסת בלון קטטר' וניפוחו בעזרת מים. התרחבות הבלון מרחיבה את צוואר הרחם, ובכך יכולה להשרות מצב לידה. לעיתים תהליך זה נעשה במקביל עם מתן עירוי של הפיטוצין.
ג. הפרדת קרומי השק העוברי מדפנות הרחם ונקרא 'סטריפינג' במטרה לאלץ את גוף היולדת לייצר פרוסטגלנדין, הורמון המזרז את פתיחת צוואר הרחם (יש מיקלים שסטריפינג אינו בכלל זירוז לידה).
ד. 'פקיעת מים' שהיא פקיעת קרומי השיליה הגורמת ל"ירידת מים "טכניקה זו משמשת גם לזירוז לידה שכבר החלה ונעשה על ידי החדרה לתעלת הרחם מכשיר דמוי מסרגה שבעזרתו פוקעים את קרומי השיליה.

ה. 'ניתוח קיסרי' )נקרא לעיתים גם "לידת חתך"), הוא הליך ניתוחי בו חותכים את בטנה ורחמה של אישה הרה כדי להוציא מתוכם את העובר או העוברים ואת שלייתם. ההליך משמש חלופה ללידה נרתיקית או חלופה להפלה מלאכותית, במקרה של היריון מחוץ לרחם בלשון "יוצא דופן."

סיכום הדברים: אישה שמגיעה לחדר לידה ומציעים לה הרופאים לעשות זירוז לידה, תשאל אותם לסיבה שהם רוצה לעשות כן, ועם התשובה יפנה לרב, ואם אין לו רב זמין, והרופאים טוענים שהדבר עלול לסכן את העובר או האמא, יש לשמוע בקולם. ובפרט אם התחילה הלידה שאז כאמור יש להקל יותר.