כתב המשנ"ב (סימן ש סק"ב) שהטעם שצריך לאכול סעודה רביעית במוצ"ש כתב מרן כדי ללוות את השבת היינו כשם שמכבדים אותה בכניסתה כן צריך לכבדה ביציאתה, כשם אדם שמלווה את המלך ביציאתו מן העיר, ומטעם זה כתבו הפוסקים להקדימה כדי שתהיה סמוכה ליציאת השבת, וביאר שם (שעה"צ ה') שהרי דרך לוויה הוא בעת היציאה ולא אחר שכבר יצאה והוא הסיח דעתו ממנו, ואם אינו תאב עדיין לאכול מהנכון שלא יעסוק במלאכה בקבע עד שיקיים סעודה זו, מכל מקום עד ארבע שעות מצווה מן המובחר, לכתחילה עד חצות ובדיעבד עד עלות השחר ניתן לאכול.[ושאר הדינים בשולחן ערוך סימן ש ועי' חזו"ע חלק ב עמ' תמ]. ואף אדם שנרדם וקם שהזוהר הקדוש החמיר בזה מאד שלא יאכל מכל מקום סעודה רביעית יאכל. [ילק"י א-ד סימן ש].

מעלת סעודה רביעית

וסעודה זו נקראת על שם דוד המלך ע"ה, כי היה עושה סעודה בכל מוצאי שבת, על כי ניצול ממיתה באותה שבת, שמבואר בגמרא (שבת ל' א) שאמר לו הקדוש ברוך הוא שימות בשבת.