שאלה זו מעשית מאד בזמן הזה בו רבים מגויסים למילואים. קודם כל צריך לדעת, שאישה שבעלה נמצא עמה עליה לטבול בזמנה ולא לדחות את הטבילה כלל, אולם באופן שאין בעלה בעיר כגון במקרה הנ"ל פעמים שיכולה לדחות את טבילתה.

ולמעשה יש להבחין בין שני אופנים:

א. אם אין סיכוי בשום פנים ואופן שבעלה ישוב הביתה, יכולה לדחות את טבילתה עד שיחזור (ואם חוזר ביום תטבול לילה שקודם לכן).

ב. אם יש סיכוי (אפילו קטן) שהבעל יחזור לביתו בלילה או למחרת היום, כמו שמצוי שפעמים משחררים אותם לזמן קצר, על האישה לטבול.

וכיון שעל פי תורת הסוד יש חשש בזה שטובלת בזמן שהבעל לא נמצא, כתבו בספרים הקדושים שתניח בלילה אחד מהדברים הנ"ל: סכין תחת הכרית או שתניח לידה תינוק או תשכב עם אמה או תפרוס בגד של בעלה, ויש שכתבו שמועיל אף שאר חפצים. ואם קשה לה בכל זה בכל זאת לא תימנע מלטבול. כן הוא לדעת מרן הרב עובדיה זצ"ל ועוד פוסקים. וכן אם לאישה קשה לעמוד בטומאתה או מאיזה צורך, ורוצה לטבול בכל מקרה, תוכל לטבול ולעשות אחד מהדברים הנ"ל. [ואם בעלה מגויס בעיר בה נמצאת אין בזה חשש אף שאינו ישן בבית].

[מקורות: המנהג הנשים שאינן טובלות כשאין בעלה בעיר עד שיחזרו לביתם, והוא על פי דברי השבות יעקב (ג עז) שכתב שיש לחוש לדיבוק רוח טומאה ומזיקין וכן והביאו דבריו כמה אחרונים ויש שהביאו לזה מקור מהזוהר שהאשה בסכנה עד שתזדקק לבעלה. אולם כמה פוסקים חששו לזה, אולם דעת מורנו ורבנו מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל לחשוש לזה, אלא אם תעשה אחת מהעצות הנ"ל. ומה שכתבנו שאם בעלה בעיר, כל שבעלה בעיר אבל אינו מגיע לביתו כגון שעובד משמרת לילה, תטבול בזמנה ואין לחוש לכל הנ"ל כלל והוא דין במקרה הנ"ל וכ"כ הגר"י שיכנזי שליט"א (שימוש חכמים עמ' ה)].