שלום לך איש צדיק, קודם כל חזק וברוך על השאלה!

כתב הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשנה, שמשה רבינו עליו השלום קיבל את התורה בשלמותה והתחיל ללמד את אהרן ובניו ואת הזקנים ואת העם במשך כל ימי חייו, בסמוך לפטירתו העביר משה רבינו את שרביט ההנהגה לידי תלמידו המובהק יהושע ועד אז לא היתה שום מחלוקת בשום הלכה, לאחר מות משה רבינו היו הלכות מסוימות שלא קיבלו את הפירוש שלהן ישירות מיהושע או שלא דנו בהם עד אז, ואז החלו לדון באותן הלכות על פי כללי הפסיקה שהן שלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם, וכיוון שדברים אלו תלויים סברא וראיות, חכם אחד מביא ראיה מפסוק מסוים וחבירו דוחה את הראיה ומביא סברא ממקום אחר וכן על זה הדרך התחילו קצת מחלוקות.

סיבה נוספת לריבוי המחלוקות הוא בשל הצרות שפקדו את עם ישראל לאורך כל הדורות ובשל כך נתמעטו הלבבות ונוצרו ספיקות מהי כוונת ההלכה, עד ששני תלמידים היו נחלקים מה הרב אמר בשיעורו.
אמנם יש לדעת שברוב ככל המחלוקות הגם שהלכה נפסקה כדעה מסויימת, אך בכל זאת אלו ואלו דברי אלוקים חיים, ולא שנחשוב חס ושלום שאחד מהדעות היא טעות גמורה.

ונסיים בדברי החתם סופר שכתב שהמושג מחלוקת ירד לעולם רק בשביל דבר אחד, כדי שתלמידי חכמים יחלקו זה עם זה בהלכה וילבנו את ההלכה לאמיתה של תורה, ולכן אנו אומרים בכל יום בסוף תפילת שחרית תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, כי על ידי שהם חולקים בהלכה בזה הם ממשים את קיצבת המחלוקות שיש בעולם ובשל כל יש פחות מחלוקות על עניינים של בן אדם לחבירו ובזה מתרבה השלום בעולם.