דנו רבותינו האחרונים, באיזה שלב של הבוקר נוטל ידיו, כמה נטילות יעשה, ומתי יברך על נטילת ידים. והספק שנפל בדין זה הוא מחמת כמה צדדים: א. הטעמים שנאמרו על נטילת ידים, שלדעת הרא"ש צריך להסמיך את הנטילה כמה שיותר לתפילה. ב. שיטת הזוהר והמקובלים הנ"ל שאסור ללכת ארבע אמות בלי נטילת ידים, והאם נפסקה להלכה. ג. יש לדון בעוד מחלוקת, בענין ברכה בעת שהוא צריך לנקביו, והאם יכול להעמיד עצמו שבעים ושתים דקות.

לפי הטעמים שנאמרו לנטילת ידים, ולפי שיטת הזוהר הקדוש שאסור ללכת ארבע אמות קודם נטילת ידים, ועוד טעמים דנו הפוסקים כיצד יש לנהוג לגבי נטילת ידים בבוקר.

למעשה אם זקוק לנקביו מאד לכל הדעות ילך לבית הכסא.

ואם אינו במצב כזה, לדעת המשנה ברורה, יטול ידיו בלי ברכה, ילך לבית הכסא, כשיוצא יטול שוב יברך על נטילת ידים ואשר יצר, ואם מתפלל בבית הכנסת עדיף יותר שיברך על נטילת ידים סמוך לתפילתו.

אולם לדעת המקובלים, לא יטול ידיו בלא ברכה, שברכת הנטילה היא גמר הענין וכמעט אפשר שלא תלך הרוח רעה בלא הברכה, כי עיקר הטומאה הולכת על ידי שמזכיר עליה שם שמים, ולכן צריך לברך מיד. [כה"ח (סימן ו ב) על פי המקור חיים (למהר"ח כהן תלמידו דהר"ח ויטאל ז"ל) שכתב שהמנהג שהביא השו"ע לברך על הנטילה בבית הכנסת אין לו שחר וכו' ע"ש].

ויש שנוהגים ללכת לבית הכסא ולהתלבש, ולאחר מכן ליטול ידים, וכך הלכה מעיקר הדין וכן העידו שמרן זצוק"ל היה נוהג.[1]

[1] לפי השיטות הנזכרות, יש לדון מתי הוא הזמן הראוי ביותר לברך בו על נטילת ידים שהרי לטעמו של הרא"ש שהוא משום התפילה, לכאורה צריך לברך על הנטילה הסמוכה ביותר לתפילה, ויש לדון גם לשיט' הרשב"א שאם לא יברך בתחילה האם יש לחשוש שהפסיד את הברכה במה שלא בירך בנטילה ראשונה ויש עוד לבאר כיצד לנהוג לשאר השיטות. וכן יש את שיטת הזוהר שאסור ללכת ד' אמות בלא נטילת ידיים.

נטילה אחת או שתים ועל איזו מהן מברך

לדעת החיי אדם – נוטל נטילה ראשונה ולא מברך, ולאחר שהוא מוכן ורוצה להתפלל יטול ידיו ויברך. וטעמו שבזה מרוויח את שיטת הרא"ש שהנטילה היא משום תפילה. וכן הסיק המשנה ברורה (בה"ל ד"ה אפילו) וע"ש שהתקשה בדבריו שהרי יצא בנטילה ראשונה לדעת הרשב"א וכיצד יברך. וכתב שאפשר ליישב ע"פ מש"כ הב"י ליישב מנהג אותם שמשהים ברכת הנט"י ומברכים אותה בביה"כ סמוך לברכות השחר ולכן שרי לסדרה עם שאר ברכות (דהיינו שברכה זו אינה ברכת המצוות אלא שבח והודאה על עצם ציווי הטהרה וא"כ אין שייך לכאן הפסק – פרישה בדעת הב"י הנ"ל). וסיים הבה"ל שעדיף לעשות כדברי החיי"א שלרא"ש וודאי יוצא ולרשב"א אפשר שיוצא].

האם נוטל קודם שעושה צרכיו או לאחר מכן

המג"א (א) כתב שמשמע בכתבים שיברך על הנטילה תיכף ואח"כ יעשה צרכיו ויאמר אשר יצר. אך המג"א עצמו חלק וכתב שעדיף לעשות צרכיו תחלה כדי לברך תיכף כדי לצאת מן הספק שיש אומרים שמברך על הנטילה אפיל ושלא עשה צרכיו ובפרט אם צריך לנקביו.

הכרעת המ"ב (ד) הרוצה להסתלק מן הספק יזהר לעשות כך: א. יטול ידיו. ב. ילך לבית הכסא. ג. יטול ידיו שנית ויברך אשר יצר. ד. ומברך על הנטילה השניה ובפרט אם היה צריך לנקביו שאסור לו לברך. ולבסוף הביא דברי החיי"א שימתין ליטול שנית סמוך לתפילה. ושכן היה נוהג הגר"א כמו שמובא בספר מעשה רב. ואם צריך לנקביו מאד ילך קודם לבית הכסא.

אולם בהלכ"ב (נד) העיר על הבה"ל שמ"מ לדעת הרמב"ם (בפאר הדור סי' קד') ועוד רבים מן האחרונים צריך לברך בזמן נטילת הידיים, משום עובר לעשייתן, ואם כן איך אמר שיוצא בזה לכו"ע, וסיים שנראה שעל כל פנים סומך על הסוברים שניתן לברך אף אחר שנטל ידיו. [ע"ש באוצר"י סימן ז. וראה עוד בילקוט יוסף (ד יט) ע"פ היבי"א (ג א ז, ובח"ט פה א). ושם מבואר שלכתחילה יסמיך את הברכה לנטילה אך אם היה אך הנוהגים להסמיך את הברכה לברכות השחר שאומר בבית הכנסת יש לו על מה שיסמוך ע"ש].

ולמסקנה כתב שאין צריך מן הדין שתי נטילות וניתן לברך לבסוף, אף לאחר שעשה נקביו והתלבש. ומכל מקום נראה שחומרה יש בדבר. ואם צריך לנקביו ביותר שאינו יכול להחזיק עצמו שבעים שתים דקות לא יעצור עצמו אלא ילך ישר לבית הכסא.

דעת הרב: כתב בס' מעין אומר (ח"א סי' ז' וח') וז"ל – שאלה: אדם שנטל ידיו בבוקר ומרגיש שצריך להתפנות האם יברך על נטילת ידים כעת או אחר שיתפנה? תשובת הרב – יברך לפני הניגוב, רק בתפילה זה מעכב ולא בברכות. ושם סימן ח', שאלה: אדם בקומו בבוקר מתי יברך אדם ברכת על נטילת ידים מיד אחר הנטילה או אחרי שיתפנה שאז נוטל ידיו שוב? תשובה: מיד אחר נטילת ידים אא"כ יש לו צורך גדול להתפנות יברך אחר שיתפנה.

לברך בעת שצריך לנקביו

כתב הרמ"א (סימן צב סע"א) "וכל הנצרך לנקביו אסור אפי' בדברי תורה, כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים (הגהות מיימוני פ"ד מהל' תפלה)". ובפשטות, ממה שכתב שכל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים, נראה דמיירי שאינו יכול להחזיק, אך אם יכול להחזיק נראה שמותר. וכ"כ בכה"ח (ז) בהסבר הרמ"א ועל פי הפמ"ג (א"א ב). וכ"פ בברכת ה' (ח"א שכו).

ובמ"ב (צב סק"ז) גם משמע שהסביר כן דברי הרמ"א, אלא שהוסיף שהשערי תשובה מחמיר.