האם אפשר 'לטעות' בבחירת הבעל?!

אחת החששות שעולה בתוך לבם של כל רווק ורווקה בתקופת השידוכים – בין בשידוך מתחיל ובין בשידוך מתקדם – הוא, 'הפחד לטעות' – הפחד לגלות אחרי החתונה שטעיתי בבחירה של בן/ת הזוג…

והפחד הוא לכאורה טבעי ומוצדק, שהרי מה כבר אפשר לגלות על אשה, שאני הולך לחיות עמה כל החיים, ע"י מספר פגישות לא גדול כל כך.

'בבירורים' שביררתי עליו, כולם אמרו שהוא צדיק אמיתי, רגיש, רציני, איכפתי, בעל מידות טובות ועם חוש הומור, וכשאתה בררת עליה כולם אמרו, שהיא בעלת חסד לא רגילה, אוהבת לעזור, עם מידות טובות וכו'…

כל פגישה מתוכננת היטב על ידי כל אחד מהמשודכים, לעשות הכל כדי להסתיר את החסרונות ולהבליט רק את הדברים הטובים…

מרן הגרא"מ שך זצוק"ל היה רגיל לומר שכל הפגישות קודם החתונה זו הצגה אחת גדולה, היא מתנהגת בעדינות ובקושי אוכלת וטועמת, וגם הוא מראה פנים של דואג ואכפתי, והכל מתנפץ לאחר נתינת הטבעת! – לאחר הנישואין מתחילים את העבודה האמתית!

האם ריבוי הפגישות מועיל?

ואם יבוא אדם יאמר 'מה הבעיה, שייפגשו הרבה פגישות' – וכמו אותם הרחוקים מתורה ומצוות שנמצאים ביחד החל משנה עד עשר שנים, ורק שהם מחליטים שזה באמת 'זה' הם מתחתנים'.

אבל חז"ל והמציאות מכחישים פה אחד דרך זו, שמעשית, בכל יום – ללא הגזמה – זוגות כאלה, אפילו לאחר עשר שנים שגרו ביחד, לא הצליחו להחזיק מעמד שנה שלימה אחת לאחר החתונה ואף פחות, שכן, מיד אחרי החתונה כל אחד מהצדדים השתנה מן הקצה לקצה, ורק מי שמכיר ונמצא בסביבתם יכול להעיד…

משרד השידוכים של הקב"ה

ומעתה עלינו לחפש דרך של תורה אמתית, כיצד לצמצם את החששות ואולי אף להעלימם…

חז"ל אומרים בגמרא (מו"ק יח): "מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים – מה' אשה לאיש!" –

אומרים רבותינו, תסתכל אחורה ותגלה שמבריאת העולם, למעלה מ-5700 שנה, אין שום שידוך שהקב"ה לא היה מעורב בו, לא היה בעל ואשה תחת החופה שלא עברו דרך 'משרד השידוכים' של הקב"ה. תפתח ספר טלפונים, ותתבונן מי עשה את כל אלו, מי שידך ביניהם, [וכמו שאמרו חז"ל, שארבעים יום קודם יצירת הולד יוצאת בת קול ואומרת 'פלוני לפלונית, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלונית'], ולא רק שהיה מעורב בו בתחילתו, אלא ממשיך ומסייעו בכל רגע בזיווג.

אם כן, כל הטענות והחששות שאמרנו, נכונות היו אם היה הדבר תלוי בבן אדם עצמו, שהוא יטעה, 'או שהשדכנית מעלימה פרטים חשובים וכד', אך מעתה, שהעידו לנו רבותינו בצורה שלא משתמעת לשני פנים: 'מ-ה' אשה לאיש' –

שזה לא אתה קובע ולא את קובעת, הכל נמצא בידיים של הקב"ה!

ממילא זה כבר לא קשור אליכם, ולטעות במשהו שלא קשור אליכם אי אפשר!

"אם משמים סיבבו שתנשא לה – היא בהחלט השידוך שלך"

ואם נתעמק קצת, נראה שאדם עם אמונה, שאומר 'אני מפחד\ת לטעות', הוא לא מפחד שהוא יטעה, אלא הוא מפחד שח"ו הקב"ה יטעה, וזה ודאי שאי אפשר להעלות על הדעת, וכל שכן לא להוציא בפה.

מסופר, שהגיע אדם נשוי לפני הגר"ח קניבסקי שליט"א, וסיפר לו על הבעיות הרבות שיש לו בשלום הבית, ואז התבטא אותו אדם: "אתה יודע מה אוכל אותי? [כלשונו], שלפני השידוך של אשתי השתדכתי עם אשה כל כך טובה, אני לא יודע למה סירבתי לשידוך… נראה לי שהיא הייתה השידוך שלי!".

וכאן הגיעה תשובתו של הרב: "אם משמים סבבו שתנשא לה, אז זו היא, רק היא! אשתך הנוכחית היא הזיווג שלך, ואפילו אם תבוא לומר לי שהתגרשתם ח"ו והתחתנתם שוב כל אחד עם בן זוג אחר, ואפילו אם תספרו לי שאתם חיים באושר, עדיין בוודאי שאשתך הראשונה היא הזיווג שלך, כי הקב"ה לא טועה!".

לסיכום: כלל זה צריך להיות למול עיננו תמיד – אם עשינו את ההשתדלות, ביררנו מה שצריך לברר, ובדקנו מה שצריך לבדוק, ולאחר מכן שאלנו דעת תורה אמיתית, אין לנו יותר מה לפחד, לא קודם החתונה ולא לאחריה, כי מכאן והלאה הוא ביד השי"ת, וכמו שאמרנו – הקב"ה לא טועה!.

ומי שלא יפנים דברים אלה, שהקב"ה הוא זה שאחראי על כך שאשתי היא אשתי, וכן להפך, כל החיים יחיה בהרגשה של 'אולי', ומי שחי 'באולי' ולא חי בהרגשה של 'בטוח' אין זה אותם חיים^[1].

הערה חשובה: פעמים והחששות קודם החתונה מוצדקות, ולכן לעולם יש לפושטם לפני תלמיד חכם ולא 'לטאטות אותם מתחת לשטיח', וכן לא לתת למראה חיצוני, משפחה טובה, כסף, או שאר דברים חיצוניים לטשטש את המציאות, זה חלק מההשתדלות ללא ספק.  'ועשית ככל אשר יורוך'.

למה השידוך מתעכב?

עוד נושא מאד כואב, וניסיון לא פשוט כלל העומד בפני הרווק והרווקה… הוא הנושא של 'מעוכבי השידוך'.

וכותב רשב"י בזוהר הקדוש איך מתנהל 'משרד השידוכין' של הקב"ה. השי"ת לוקח נשמה אחת, מחלק אותה לשנים ומוריד את שניהם לעולם, חצי זכר חצי נקבה, חוצה אותם לשני יהלומים וכל חצי צריך ללטש את עצמו, והליטוש נעשה ע"י נסיונות ותמורות החיים.

ובשעה שייגמר הליטוש, באותה שעה עומד הקב"ה ומדביק אותם בחזרה – בשעת החופה. כל ניסיון בחיים, כל שברון בחיים, אומר רשב"י, זה עוד ליטוש, עוד צעד לקראת החופה.

כל אחד והמסלול שלו

כתוב בפסוק "אלוקים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת" – כך אומר דוד מלך ישראל בספר תהילים (סח, ז). ורבותינו מסתכלים על הפסוק ושמים לב שמשהו מסתתר מאחוריו – מי אלו אותם יחידים? ומה זה 'בכושרות'? מסבירים חז"ל, שהקב"ה לוקח את אותם היחידים, אותם רווקים שנמצאים לבד ומשדך להם את החצי השני של נשמתם. 'בכושרות' – אומרים חז"ל, זהו חיבור של צמד המילים– 'בכי ושירות'.

חלק המסלול שלהם יהיה קל, ולחלק המסלול יתארך מעט… ולפעמים אפילו יותר ממעט, ופעמים אותו המסלול אף נותן הרגשה ש'הקב"ה שכח אותי…  שמישהו הניח את התיק שלי אחרון ברשימה… (ח"ו)'.

'זה שהיא לא הזיווג שלי אני מבין, אבל למה הקב"ה עושה לי ככה'?

ונשאלת השאלה, איך צריכה להיות ההסתכלות באותה תקופה?, מה עין של יהודי\ה מאמין\ה צריכה לראות עכשיו? איך מקבלים ששידוך – שהיה נראה כל כך 'זה' – מתבטל? איך מתמודדים עם תקופה ארוכה ללא שום הצעה?

הרב ישראל יעקב לוגאסי שליט"א מספר בהקשר לזה סיפור מעניין: "בחור מתחזק, שרצה גם הוא להקים בית יהודי, ניסנו לשדך לו כמה הצעות שונות ולא הסתדרה ההתאמה. אותו בחור נשבר לבו בקרבו, ואמר לי: 'מה אני עושה במצב כזה?' אמרתי לו: 'לך לכותל תתפלל שם לה', לבך הלא נשבר בקרבך? וישנה הבטחה, "לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹקִים לֹא תִבְזֶה" – האלוקים לא בוזה לתפילתו'^[2].

הלה שמע לעצתי, הלך לכותל ובכה שם מספר שעות בתפילה מכל הלב, וסיים תפילתו בשעה 7 בערב, כשסיים תפילתו מקבל הוא טלפון מהשדכן שיש לו הצעת שידוך עבורו להיום בשעה 8 בערב, מיד הרים לי טלפון אותו בחור וסיפר לי על ההשגחה הנפלאה, שהנה מיד לאחר תפילתו העמוקה מכל לבו בבכי ובשברון לב מקבל הוא טלפון על הצעת שידוך.

אמרתי לו: 'זה באמת נראה כאות שתפילתך התקבלה, אשריך ואשרי חלקך, ובקשתי אותו שלאחר הפגישה יתקשר ויאמר לי מה נעשה'. בשעה 9 – 10 בלילה אני מקבל טלפון ממנו, והנה שומע אני אותו מרוגש בטלפון, לכן שאלתיו: 'נו, יש בשורות טובות?'. ענה לי: 'הרב יודע אתה מה אני מחפש בבת זוג, שיהא בה פרטים כאלה וכאלה… ובכן, זו שנפגשתי איתה עתה, לא היה בה ולו פרט אחד ממה שאני מחפש… לא בפנימיות ולא בחיצוניות… ממש הפוך לגמרי…'

המשיך אותו בחור: 'זה שהיא לא הזיווג שלי אני מבין, אבל למה הקב"ה עושה לי ככה, למה ההתעללות הזו (ח"ו)?'. ומה משיבים לאותו אדם?

ה' צדיק יבחן

הגמרא (סנהדרין כב.) אומרת, "קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף".

רבותינו ז"ל, משווים את קריעת ים סוף לזיווגו של אדם. מה היה בקריעת הים? הקב"ה חיכה עד שיקפצו העם למים ורק אז קרע את הים, ומבאר החפץ חיים, שודאי הקב"ה יכול היה לקרוע את הים גם קודם לכן, אך הקב"ה ציפה לראות את ההתנהגות של עם ישראל, 'ה' צַדִּיק יִבְחָן'–

השי"ת רצה לזכות אותם לקפוץ בשבילו לים הסוער ולסמוך עליו בעינים עצומות, כי לא דומה מי שקופץ למים, למי שיורד ליבשה. ניסיון השידוכים הוא אחד הניסיונות הקשים ביותר. שכל בחור וכל בחורה חולמים על משפחה, ילדים וקן משפחתי משלהם, אך עלינו לזכור שלכל ניסיון יש סוף, והקב"ה – מזווג כל הזיווגים – כבר שידך לך את בן/ת זוגך טרם שנולדת, והוא גם בחר לך בית, רהיטים ואפילו הדגים שיוגשו בחתונה שלכם, גם הם כבר כתובים במחברות של הקב"ה.

הנסיון יעבור ומה שיישאר זה רק…

ונכון שאנו מבקשים בכל יום בברכות השחר 'אל תביאנו לידי נסיון', והסיבה היא כדי שלא נבוא לידי בזיון, אם לא נעמוד בנסיון. אך אם אנחנו כבר שם, עלינו להיות גיבורים ולאזור כוח וגבורה, לאסוף את כל כוחות נפשנו ובע"ה נזכה להצליח בנסיון.

הנסיון יעבור, השידוך יגיע בע"ה… והכל יהיה בסדר. השאלה היא אחת– איך תראה\י אחרי הנסיון בעיני הקב"ה? אני מכיר הרבה אנשים שהמתינו, היו באמונה שלמה, והקב"ה זיכה אותם להקים בית שהרבה היו מוכנים להמתין בשבילו.

איזה 'ציון' קיבלת אצל הקב"ה בתקופה הקשה הזו של החיים שלך?

כל שידוך שבוטל, אפילו שרצית והוא\היא לא רצה\רצתה… קיבלנו באהבה?! או אמרנו "אוף… כמה אפשר כבר…". קשה לחשוב באותו רגע על הדברים בצורה זו… אך מי שיעשה כן אני מבטיח לו – או יותר נכון ה' מבטיח לו – זה ישתלם! והוא יזכה!.

ולכן עלינו לזכור! יש קרש הצלה אחד לזמנים הקשים הללו, קוראים לו 'אמונה'. אמונה היא לדעת שיש מישהו למעלה שמנהל את העולם ויודע בדיוק מה הזמן שלי, ואם הוא מעכב יש לו סיבות משלו, פעמים הוא רוצה שאני יתקרב, פעמים הוא רוצה לבדוק איך אני מתמודד\ת עם זמנים קשים, פעמים כדי שאני אבנה את עצמי עוד קצת, ועוד סיבות שכמוסות רק לו… דבר אחד בטוח- זה לא סתם! ואם זה לא סתם, אם זה המשימה שלי, כבר הכל נראה אחרת!

כל אכזבה היא עוד צעד לקראת החופה

מספרים על אחד מגדולי הדור שבנו יצא לשידוך, כשחזר הבן, אמר לאביו "אבא, זה לא הלך" , ענה לו אביו 'מזל טוב'. אמר לו בנו, אבא אני אומר לך 'לא הלך' ואתה עונה לי 'מזל טוב', ענה לו אביו, תדע לך הצער שלך של הפרידה, הנסיון הזה, זוהי עוד הנחת רגל תחת החופה…

[1] וזו שיחה ארוכה בפני עצמה ונתבאר בפרק 'עשה לך רב'

[2]מובא בזוהר הקדוש "כָּל בַּר נָשׁ דְּאוֹשִׁיד דִּמְעִין קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אַף עַל גַּב דְּאִתְגְּזַר עֲלֵיהּ עוֹנָשָׁא, יִתְקָרַע, וְלָא יָכִיל הַהוּא עוֹנָשָׁא לְשַׁלְּטָאָה בֵּיהּ"– פירוש המילים הוא, כל אדם שישפוך דמעות לפני הקב"ה, אף על גב שנגזר עליו דבר קשה מאד– גזר הדין יקרע והגזירה לא תוכל לשלוט בו!  אומר ר' שמעון, תדעו לכם  הדמעה מחברת בין שנים רחוקים – נשואים שאינם מסתדרים ורווקים שמחפשים את החצי השני שלהם – מה ששום יועץ נישואין או שדכנית יכולים לחבר, היא מרסקת את כל המחסומים בין האדם לקב"ה – וכל זה בכמה טיפות!

עוד בזוהר (שמות ח"ב כ.) 'הַאי מַאן דְּצַלֵּי וּבָכֵי וְצָעִיק, עַד לָא יָכִיל לְמִרְחָשׁ בְּשִׂפְוָותֵיהּ, הַאי צְלוֹתָא שְׁלֵימָתָא דְּהִיא בְּלִבָּא, וּלְעוֹלָם לָא הַדְרָא רֵיקָנַיָּא. – בתרגום חופשי – אדם  שיצעק ויבכה מקירות לבו, עד שיהיה לו קשה לדבר, שהוא תרגיש שהוא כבר לא יכול יותר מבטיח לו ר' שמעון  – זו צעקה שהקב"ה לא אומר לה 'לא'.