אפריל 23, 2025
מוסדות "מחנה אפרים"
בראשות מו"ר הרה"ג אפרים שרבני שליט"א
בראשות מו"ר הרה"ג אפרים שרבני שליט"א
שאלה בהלכה
בת ישראל – אני רוצה שתקראי את הדברים האלה כמה פעמים מההתחלה ועד הסוף בכל הרצינות…
ספר רבנו ישראל בעל שם טוב משל על אבא ובן שאוהבים זה את זה, האב אוהב את בנו אהבת נפש, אך בנו לא מחזיר לו אהבה כל כך. המצב הזה מאד קשה לו… מה עושה אב שרוצה לחוות ולחוש את אהבת בנו אליו?! אם זה ילד קטן מאד מספיק בזה שהוא מניח את הידיים על הפנים ומכסה אותם, הילד הקטן לא מבין 'איפה אבא שלי נעלם?!"… הוא נלחץ, ואז הבן מסיר את הידיים מעל פני אביו והבן חוזר לחייך ולהיות שמח… כך דרכו של האבא לחוש את אהבת בנו, שיש בזה לאב תענוג גדול לראות שבנו הקטן מחפש אותו, ומשכך מתווספת גם אהבה לבנו…
זהו משל של הבעל שם טוב, ולכן צריך להתייחס לכל הפרטים שבו ברצינות. אז קודם כל אנו למדים, שיש כאן אהבה עזה של האב כלפי בנו, אהבה שאי אפשר לתאר במילים, ודווקא אותה אהבה היא הגורמת להסתר. ועוד שהמטרה של ההסתר היא כדי להרגיש את ילדו קרוב אליו.
הניסיון הגדול ביותר – להרגיש שה' רחוק!
על אברהם אבינו מספרת התורה שכאשר הלך בציווי הבורא לשחוט את בנו יחידו מגיע לפני הר המוריה, ואז מובא בפסוק: "בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (בראשית כב ד) – בעלי החסידות מגלים לנו את הקושי הגדול ביותר והניסיון הקשה מכולם שחווה אברהם אבינו, קוראים לניסיון הזה: "וירא את המקום מרחוק" – המקום הוא כינוי להשי"ת (שהוא מקומו של עולם והעולם מקומו כמובא בחז"ל), אברהם אבינו רואה את הקב"ה רחוק ממנו, וזה התחושה הקשה ביותר והקושי האמיתי בתוך כל התמודדות!
בטיפול נמרץ אך עם הקב"ה…
ומאידך אין תחושה טובה בעולם כמו שמרגישים את הקב"ה קרוב.
סיפר לי אדם אחד שעבר את המחלה הארורה – לא על אף אחד מישראל – הוא עבר ניתוחים לא פשוטים, טיפולים והקרנות, תקופה לא פשוטה בכלל בלשון המעטה. זה אולי יישמע לא אמין, אבל אני מאמין לו מבלי לפקפק לרגע.
הוא העיד שאחת התקופות היפות בחיים שלו הייתה התקופה הזו, בבתי החולים, בטיפול נמרץ, לאחר טיפולים, בזמנים שהוא נאנח מכאבים, וכל זה למה?
כי הוא הרגיש קרוב, הוא דיבר איתו ללא סוף והרגיש איך הוא מלווה אותו בכל רגע, ואף על פי שברוב זמנו הוא היה מנותק מכל העולם, אשתו, הילדים שלו, אך הוא הרגיש קרוב למקור כל הטוב, ולכן לא צריך לשום דבר.
ואפילו בהסתרה
אך פעמים האדם מרגיש כאילו בשמים מעלימים ממנו עין, לקב"ה לא איכפת מה אני עושה… מנסה לקום, מנסה להתעודד קצת, מנסה להצליח, אך לא רואה שום סיעתא דשמיא בדרך, זה נקרא 'הסתרה', ופעמים אף גרוע מכך, האדם מרגיש שלא רק שמתעלמים ממנו, אלא אפילו 'שמים לו רגל' ח"ו כאילו הקב"ה לא חפץ בו… לזמנים כאלה קוראים בספרים 'הסתרה שבתוך הסתרה', כמה התחושה הזו כואבת ומתסכלת כשלא מסתכלים עליה נכון.
לרגעים האלה יצר הרע מחכה, ואז הוא בא ומכניס לך מחשבות כמו: "איך אתה בכלל מעז לפנות אליו אחרי מה שעשית?! מה אתה לא מתבייש?!", "עזוב גם ככה אין לך תקנה.. לך תחפש תעסוקה אחרת…".
אך כשהאדם מבין בתקופות האלה בחייו שזו רק 'הסתרה', זה רק משחק, הקב"ה רוצה שתחפש אותו ותמצא אותו, שתקרא לו, שתזעק אליו, שתראה לו שאתה אוהב אותו… שתגיד לו: 'ריבונו של עולם, אתה אבא שלי, אני אוהב אותך, ואני יודע שגם אתה אוהב אותי, קודם כל אני לא שואל עליך שאלות, אני יודע שהכל ממך, ולא רק שהכל ממך שהכל נעשה בצדק גמור, ולא רק בצדק גמור, אלא באהבה גדולה ועצומה אלי וכל מה שאתה עושה זה רק לטובתי גם כשאינני מבין, לבי סמוך ובטוח עליך…", כך מורידים את המסך שמאחורי כל המצב שלך! ואז לאחר שגילית את ה', הדברים פתאום ייראו אחרת, ופעמים רבות גם על ידי כך הדברים מתחילים 'פתאום' להסתדר! כי כבר ראינו שבמשפטים האלה, בכניעה הזאת, איך האדם מקרב לעצמו את הישועה יותר מבכל דרך אחרת, זוהי הסגולה הטובה ביותר!
כי אומרים רבותינו שפעמים שזו המטרה, הוא רוצה אותך ורוצה שתראה לו שאתה אוהב אותו, הוא לא מרגיש אותך בזמן האחרון והנה פתאום שומע אותך, פתאום אתה פונה ומתייחס אליו…
ומה עם ההסתרה הרוחנית?
ועלינו לדעת שפעמים ההסתרה היא ברוחניות. כמה בני תורה חווים קשיים לא מבינים, לא זוכרים את הלימוד, יש החווים חלישות הדעת מהסובבים אותם, שכולם מצליחים ורק הוא נשאר מאחור כבר שנים, ישנם שמתקשים בהתמדה ועוד ועוד קשיים… יש אדם רוצה להיות ירא שמים לקיים את המצוות באהבה ובשמחה, ויש אחד שרוצה לתקן כבר מידות ששוב ושוב הורסות לו הבית ואת החיים, כעס, גאווה, עצבות, עקשנות, אדישות, קמצנות, עצלות, ביקורתיות, דימוי עצמי נמוך ועוד כל אחד בבעיתו שלו…
ועומד ושואל: "מה יהיה איתי?", "ריבונו של עולם מתי אני אשתנה?…", "מתי גם אני אצליח?!", "מתי גם אני אזכה לדעת את התורה שלך!", "מה יהיה… למה אני לא לומד לקח?", "כמה התפללתי כאילו בשמים לא מתייחסים בכלל", "מה אני בסה"כ מבקש?…" כך כל אחד בהתנסחות שלו מרים עיניו לשמים ושואל בתסכול, וכל זה במידה ועוד לא התייאש…
ועלינו לדעת שתחושות אלו הם טבעיות, והם רצויות מאד אצל הבורא, ומראות אכפתיות, געגוע וכיסופים, אך צריך להיזהר שאיננו נופלים במלכודת העצבות של יצר הרע, שגורם לנו להרגיש רחוקים ולא רצויים. שפעמים זה הגורם המפריע ביותר!
אבא שאף פעם לא מרוצה, אי אפשר להתקרב אליו…
ילד שמרגיש: "לא משנה מה אני יעשה, אבא שלי לא יהיה מרוצה…" יהיה לו קשה מאד להתחבר לאבא שלו. ולמה אדם מרגיש כך?! זה לא שהקב"ה מרחיק אותו אלא שיש לו בעיה בחשיבה ובתפיסה.
במוח האדם יש 'מסנן שכלי', האחראי על הגדלה והקטנה.אותו מסנן מציג את המציאות בצורה לא אובייקטיבית, ופעמים אף בצורה שקרית. בעלי המוסר מדמים את הדברים לאדם האוחז בידו משקפת, ובמשקפת יש צד צר וצד רחב, האוחז אותה כשהצד הצר כלפי חוץ יראה תמיד הכל הרבה יותר קטן, יותר רע, יותר שלילי וכו' ואילו האוחז את הצד הרחב כלפי חוץ תמיד יראה את הכל יותר גדול, יותר טוב ויותר חיובי. והאדם פעמים אוחז את המשקפת בצד הצר ופעמים בצד הרחב. הבעיה מתחילה כאשר האדם, שלפי מידותיו ועולמו הערכי והפנימי, פעמים אוחז את אותה המשקפת בצד הצר או הרחב היכן שלא צריך, מגדיל היכן שצריך להקטין ומקטין היכן שצריך להגדיל.
את ההצלחות, את הניצחונות, את הכישרונות, את הטוב שיש בו, את המעשים הטובים שהוא עושה, הוא מקטין ומצמצם: "מה כבר עשיתי?!..", "מה טוב בזה…", ואת הכישלונות וההפסדים, המעידות והחסרונות הוא מעצים. וצריך לדעת שזה הוא מעצת היצר! להביא את האדם לתחושות ייאוש מעצמו, להרגיש מרוחק ולהרגיש לא יוצלח, ולקחת לנו את הסיפוק והשמחה, וממילא מביא ייאוש לכל כך הרבה מאיתנו.
איפה כל המלחמה שלך נעלמה?! איפה כל הטוב שאתה עושה?! אדם שלא רואה את הדברים הטובים שהוא עושה, והכל נראה לו כאין וכאפס, פעמים שעצם ההרגשה הזאת זה המחסום הכי גדול שיכול להיות בפני השינוי לו הוא מייחל כל כך.
יש אמרה של הרה"ק ר' בונם מפשיסחא: שהאדם צריך שיהיו בכיסיו שני פתקים, באחד רשום: "אנוכי עפר ועפר…" ובשני: "בשבילי נברא העולם!" וכל אחד מהפתקים הנ"ל יוציא בזמן הנכון – זאת אומרת שדרך העבודה תמיד משתנה מאדם לאדם וממצב למצב, יש זמנים להקטין את עצמנו, ויש זמנים להגדיל ערכנו ואת מה שיש לנו, וליצר יש תחבולות רבות לשבש ולעוות את החשיבה ולהקטין ולהגדיל שלא במקומות הנכונים!
ועלינו לדעת, רק כאשר נמצא את האיזון הנכון בכל מצב, לראות את הדברים בנקודת המבט הנכונה ונדע מתי להגדיל ומתי להקטין , אז נצליח לראות הרבה טוב בחיים.
יש מחיצות, מה עושים איתם?!
בענין זה ישנו משל נפלא מהבעל שם טוב, שמספר על בן המלך שרצה אביו המלך לנסותו עד כמה לבבו שלם עמו, ולשם כך העמיד מחיצות גבוהות לפני בית המלך שהבן לא יוכל להכנם לשם,ניסה הבן לעבור מחיצה ועוד מחיצה ועוד מחיצה והוא רואה שאי אפשר, כמות המחיצות כה גדולה שלפי החשבון אף אם כל חייו יעבור מחיצות, למלך הוא לא יגיע!
ישב הבן וחשב בדעתו מה המלך רוצה? האם באמת המלך רוצה להרחיק אותי? לא יכול להיות, הרי אני הבן שלו והוא האבא שלי?! אז מדוע הוא העמיד כל כך הרבה מחיצות?! אלא וודאי כדי שאתגבר ואעבור! הרי החשבון מורה שאי אפשר לעבור את המחיצות?! ואז כך, אומר הבעל שם טוב, הגיע הבן למסקנה עמוקה שאין מחיצות, אלא שהמחיצות הם בסה"כ פרי דמיונו כי אם אכן היו מחיצות אי אפשר היה לעבור אותן.
אחד המחסומים הגדולים שיש לאדם, שהוא מדמיין לעצמו את הקשיים ואת המסלול הארוך והמייגע שעליו לעבור, שלהצליח זה משהו לא במציאות, להיות תלמיד חכם, לשבור מידות, הוא לא באמת מאמין שהוא יצליח להתגבר על כל המכשולים זאת נראת לו דרך ארוכה ומפרכת מדי וההצלחה נראית רחוקה ממנו! אך בא רבנו ישראל בעל שם טוב ואומר, תתחיל לצעוד ואתה בסוף תגלה שהמחיצות שכל כך פחדת מהם אינן קיימות, הם בסה"כ פרי דמיונך, וקרוב אליך הדבר מאד יותר ממה שאתה חושב ובפיך ובלבבך לעשותו.
לעולם לא תאהב אותו אם לא תבין כמה הוא אוהב אותך!
ויש חשיבות גדול מאד בהבנה הזאת בכל צעד שלנו בעולם ובעבודת ה', ורואים אנשים שאינם מבינים את זה, ולכן הם מרגישים תמיד רחוקים ודחויים, וכבר אמרנו שהניסיון הגדול ביותר שהאדם מרגיש רחוק וזה משפיע על כל ההצלחות של האדם בתפקידו בעולם.
ועוד סיבה שבעבורה יש לנו להפנים את גודל האהבה, ולהחדיר אותם ללבנו, שבלעדי לא נוכל להגיע לאמונה חזקה ואמיתית ובטח לא לאהבת ה'. נסביר…
אם נחפש בספרים הקדושים, נמצא שלושה נושאים עיקריים בנושא האמונה. היסוד הראשון – הכל בהשגחה. השני – הכל בצדק. והשלישי – הכל טובה.
הכל בהשגחה
אם נבדוק מהיכן נובעים כל הכעסים, העצבות, ושאר הרגשות השליליים שיש לאדם, היא משום שהוא חושב שהעולם נשלט על ידי הטבע, הוא כועס על עצמו: 'איך שכחתי..' 'איך אמרתי… ' 'איך עשיתי…' או שכועס על אחרים: 'איך הוא העז לומר לי ככה…' 'המנהלת משמרת הזו כל כך…' 'הוא אשם בהכל…' 'בגלל הרשלנות הרפואית שלהם קרה כך וכו',
השלב הראשון, אמונת 'הכל בהשגחה'! – שאנחנו מבינים שלכל דבר סיבה ותכלית, העולם הוא לא 'ג'ונגל' הוא מושגח ומפוקח… והם דברי הרמב"ם שכותב, שלתורה הקדושה יש שלושה עשר עיקרים. והעיקר הראשון של היהדות, הינו לדעת שהבורא יתברך מצוי ומשגיח, הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא עשה עושה ויעשה לכל המעשים!
הכל בצדק
נמשיך ליסוד השני: 'הכל בצדק' – אף אם נדע ש'הכל בהשגחה' והכל ממנו, יכול האדם לבוא ולטעון, 'נכון אני מבין שהכל ממנו… אבל למה מגיע לי הניסיון הזה?… מה עשיתי?' למה נטפלים אלי! אני יהודי טוב בסה"כ.
כאן נכנס יסוד עצום זה שבא להגיד לנו, שלא רק שהשי"ת משגיח על כל פרט ופרט, אלא כל פעולה שלו מדוקדקת בתכלית הדקדוק אין דבר כזה: 'זה לא מגיע לי' " כבר הבטיח מה רבנו "כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הֽוּא" (דברים לב). – את הכלל הזה עלינו להכניס טוב טוב לראשנו, אין עוול! לא יכול להגיע לאדם בחיים שום סבל ואפילו הקטן ביותר. ניקח לצורך העניין דוגמא קצת קיצונית, אישה יולדת בשעה טובה, לאחר שמונה ימים עומדת בעזרת נשים או בברית המילה ומברכת הגומל, "ברוך וכו' הגומל לחייבים טובות" – 'לחייבים', למה לשון רבים? יש פה 'חייבת' אחת בסך הכל? נמצאת בעזרה אישה שילדה ורוצה להגיד תודה לקב"ה על זה שהציל אותה מהסכנה, למה 'חייבים'?!
עונים הספרים הקדושים: כי אם חס ושלום היה קורה משהו לאישה הזאת בלידה, לא רק היא הייתה נפגעת, בעלה היה נפגע, הילדים נפגעים, המשפחה הקרובה, יהיו הרבה חברים שיצטערו, וכן יהיו אנשים זרים שישמעו ויהיה להם צער, וכך אפשר להמשיך עוד רשימה ארוכה של צער שהקב"ה צריך לחשבן כל אדם שייפגע אפילו בעקיף, לבדוק את מידת הצער שמגיע לו, על כל אדם שישמע את הבשורה ואפילו רק יתאנח על מה שקרה, נפתח עליו משפט בשמים, ועד שבודקים שכולם ללא יוצא מן הכלל יצאו 'חייבים בדין' אין הקב"ה מעניש שחס ושלום אפילו אחד יסבול שלא לצורך. היא מודה בשביל כולם שיצאו זכאים. מי שיעמיק בזה עלול לקבל סחרחורת [ע"פ המהר"ם חאגיז' בפיר' למשניות וביתר ביאור ראו באגרא דכלה פ' אחרי מות לרצ"א מדינוב] זה הכל בצדק!
פגעו בך? כנראה שגם אתה פגעת!
כמו כן 'מערכת השיפוט' למעלה עובדת בצורה של 'מידה כנגד מידה', איך שאתה מתנהג כך יתנהגו אליך! וכמו שכותב ספר חסידים, אם קרה לך מקרה והתביישת, החלקת ברחוב לעיני כולם, או שעמדת בסופר בקופה והתברר שאין לך מספיק כסף לשלם ונעשת 'אדום', תבדוק את מי ביישת, תבדוק את מי אתה עשית 'אדום', כי אם הסמקת, אדם אחר הסמיק כאן לפניך. זה מידה כנגד מידה, תשקר – ישקרו אותך, תבזה ותעליב – יבזו ויעליבו אותך, תעשה חסדים? כשתצטרך עזרה הקב"ה יזמן לך את הבן אדם הנכון… וכן על זה הדרך.
הכל לטובה…
גם אם האדם ידע, ש'הכל בהשגחה' ו'הכל בצדק' עדיין זה לא יעזור בשלימות, כיון יבוא האדם ויטען: אני יודע שזה הוא (הכל בהשגחה) ואני יודע שזה גם מגיע לי (הכל בצדק) אבל עכשיו אני סובל, עכשיו קשה לי. לכן חייב את היסוד השלישי הכל לטובה שיש להאריך בו הרבה. אך אנחנו נקצר.
לאחר היסודות הללו, הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א, ומביא יסוד נוסף קורא לו 'הכל מאהבה', שאם אדם אינו מבין כמה הקב"ה אוהב אותו, וכמה הוא מצטער עמו בכל צער הוא לא יצליח להגיע לאמונה אמיתית וחזקה. הוא תמיד ירגיש 'למה המכות האלה?!' אומר הרב שלעולם לא תצליח להגיע לואהבת את ה' אלוקיך אם אתה לא תבין היטב 'אהבת עולם אהבתנו!' ובפורים אנו רואים היטב כמה הקב"ה אוהב את עמו אהבה שלא תלויה בשום דבר.
אהבת ה' לישראל מבעל 'חובות הלבבות'
ומעתה עלינו להבין קצת כיצד אהבה זו באה לידי ביטוי בחיינו!
ר' בחיי בספר חובות הלבבות (שער הבטחון פ"ב) סולל לנו דרך חשובה, שאם נחרוט את הדברים בלבנו וכמה שיותר, וודאי שיהיה לנו הרבה יותר קל אל מול הדאגות! מתחילאם היינו מוצאים אדם כזה שאוהב אותנו אהבה לא רגילה, כמו שאומרים העולם 'שרוף עלינו', וודאי שיתעורר בנו איזשהו 'קמצוץ' רגש של בטחון בו, אנחנו נסמוך עליו קצת, הרי איכפת לו מאיתנו באמת, אם כן וודאי שרוצה את הטוב ביותר בשבילנו! אך וודאי שאין נוכל לסמוך עליו שהכל יהיה בסדר. למה? כי גם אם נמצא מישהו כזה הרי גם לו יש חיים, זה לא שהוא עסוק בנו מבוקר עד ערב, וודאי מסיח דעתו מאיתנו לפחות בחלק ניכר מהיום! ואם כן, איך נוכל שלא לדאוג מכלום ולהיות במנוחת הנפש?!
ומעתה, נתחיל להפעיל את הדמיון קצת ונחשוב, לו יצוייר שאכן היינו מוצאים אחד כזה שאוהב אותנו מאד, וגם שלא מסיח דעתו מאיתנו אפילו לדקה ותמיד היה חושב כיצד להיטיב איתנו… מה עכשיו? היינו סומכים עליו? יותר כשזה מצטרף כבר יותר, אבל עדיין משהו כאן חסר!
שהרי גם אם אוהב אותי וגם אם אינו מסיח דעתו ממני כלל ותמיד חושב איך לעשות לי טוב, ברוב הפעמים אין ביד בשר ודם את האמצעים לעזור, שהרי אם יבוא חולי קשה ח"ו שאינו יכול לטפל בו, יעמוד למולו חסר אונים ותשאל אישה: "מה עוזר לי שאוהב אותי ואינו מסיח דעתו ממני?! הרי אני חולה עכשיו", ואם כן, איך אוכל לסמוך עליו?! אז לכן אנחנו צריכים דבר נוסף שיהיה בו באדם הזה והוא, שיהיה חזק יותר מכל בעיה, רופא בכיר בכל התחומים, עשיר יותר מכל עשירים להציל אותך מחובות ולמקרה שתהיי עצובה את צריכה גם שיהיה לו את האפשרות לשמח אותך ויהיה היועץ הזוגי הטוב ביותר בעולם, ולמקרה של בעיות ברוחניות הוא יצטרך גם להיות מחנך דגול… ומחילה על הדמיון המופרך, אך אם נגיד שאכן יהיה אדם כזה והוא עומד לצידנו ויש לו את כל האמצעים הנ"ל, האם יש מקום לדאגה ולחששות?!
הרבה יענו שכן, אבל הרב אומר שעדיין לא! כי אמנם הוא חזק, אמנם הוא אוהב אותי ורוצה בטובתי בכל רגע והוא גם כל יכול, אך אם אינו יודע מה אני צריך ומה טוב בשבילי כיצד אוכל לסמוך עליו ולהפקיד חיי בידיו ולהשאר רגועה?! ואפילו האדם אינו יודע בדיוק מה טוב עבורו.
ואם כן, נכנסנו שוב לבעיה. צריך מישהו שיודע את צרכי ולא רק העכשוויים, אלא שמכיר את שורש נשמתי ויודע מה טוב עבורי, יודע אילו קשיים יעלו אותי ויחזקו אותי ואילו יפילו אותי רוחנית, יודע אם כסף ירחיק אותי מה' או יקרב אותי, יודע איזה בעל לתת לי שמתאים בדיוק לצרכים שלי ואיתו אני אוכל למצות את עצמי עד כלות, בעבודת המידות וכו'…
ולכן מוסיף רבנו בחיי לחבר הדמיוני והמושלם שלנו גם את התכונה הזו. וקודם שמביא הרב את המסר שציפינו לו, מוסיף לו, לחבר שלנו, עוד תנאים, וכל זה שנוכל לסמוך עליו בלי לחשוש לשום בעיה! שנהיה בידיו בלבד ושום אחד מבלעדיו לא יכול לא להזיק לנו, שהרי אם כן, על אף כל התכונות שאמרנו בו לעיל, יכול להיות שיבוא אדם, או גורם אחר במפתיע וקודם שנבקש עזרה כבר יפגע בנו, או אם יבוא רופא ויעשה טעויות או כל כיוצא בזה, ואם כן, מה יועילו כל תכונותיו ומעלותיו?!
וכמו כן צריך שיהיה נותן לנו טובות ומתנות אותו חבר מבלי קשר למעשינו, בין שאנחנו מכירים לו טובה ובין שאין אנחנו מכירים לו טובה, בין שאנחנו ראויים בין שאיננו ראויים, כי אם לא, תמיד יעלה החשש שמא לא הכרנו טובה מספיק, או שמא איננו ראוים כרגע לכל הטובה שרוצה להיטיב עמנו, ולכן לא יטיב איתנו.
זה לא דימיון זו מציאות יום-יומית!
וכל זה, הוא הקדמה למסר החשוב שהקב"ה רוצה הרב להעביר לנו!
אך קודם לכן נעשה סדר, ונסכם את את הדברים, כדי שיהיה אדם שנוכל לבטוח בו בכל, שנוכל למסור את כל כולנו בידיו בבטחון מלא ולהיות בשלוות נפש מלאה, כדי שהלב שלנו לא יהיה מלא מעמסות כבדות, צריכים אנו כמה תנאים: א. שאוהב אותנו באמת. ב. שאינו מסיח דעתו מאיתנו וחפץ להיטיב איתנו בכל רגע. ג. שהוא חזק מכל חזקים. ד. שיודע באמת מה טוב עבורנו ועבור נשמתנו. ה. שכבר עשה עמנו הרבה טובות בעבר ואנחנו מכירים את חסדיו. ו. שאנחנו מופקדים בידיו בלבד ואין שום גורם או אדם שיכול להרע לנו, לא רופאים, לא שופט אכזר, לא שדכנית שאינה נאמנת וכו'. ז. שאף שאיננו ראויים הוא בשלו וממשיך להיטיב איתנו את כל הנ"ל. אך באמת מה רוצה הרב, מה לנו להיכנס באשליות ודמיונות עכשיו, הרי לעולם לא ימצא בכל כדור הארץ אפילו אדם שיש לו אחד מהתכונות הללו?!
זיהיתם במי מדובר? כמובן! כן, זה הוא! אומר הרב, שזה אינו חבר דמיוני, זה אפילו לא חבר, זה אבא, אבא שאוהב אותנו מאד ומוכן לתת לנו הכל! זה לא אחר מאשר הקדוש ברוך הוא ישתבח שמו!
הקב"ה אוהב אותנו אפילו יותר ממה שאנחנו אוהבים את עצמנו ואינו מסיח דעתו מאיתנו, בקשר לתנאי השלישי, שהוא חזק, אין צריך להאריך, שוודאי הקב"ה בידו לפטור כל בעיה, בידו לתת לנו שלום בית, לתת לנו שמחה, רפואה, פרנסה בכבוד וכו'. וכן יודע בדיוק מה טוב עבורנו, לא אמרנו נוח, לא אמרנו מתחשק, אמרנו טוב, שפירושו הטבה אמתית בתכלית. ווודאי לא הפסיק להיטיב עמנו, שמעודנו בבטן אמנו דואג לכל מחסורנו! וכמו כן, אין שום אדם בעולם שיכול להזיק או להועיל לנו מבלעדי השי"ת, הכל במסווה, הכל בדמויות, דמות של רופא, דמות של שוטר, דמות של מנהל בנק שלא רוצה להעביר את ההוראת קבע, אבל זה רק הוא! וכמו כן, שאפילו שאיננו ראויים, ה' הרחמן מטיב עמנו, ואף שאף שרואים קשיים זה רק כדי שנחזור לדרך ונתקרב אליו ואף זו הטבה גדולה!
נשארת השאלה האם יש ממה לחשוש?! יש ממה לדאוג?! יש ממה לפחד?! מה שנשאר זה רק להשליך את עצמנו לידיו ולדעת שאנחנו בידיים בטוחות… ואשרי מי שחוזר על הדברים עוד ועוד עד שמחדירם בעומק לבבו, ובזה וודאי ישתנו חייו.
האויב הגדול ביותר של הלב!
כי ידוע שהלב, מנוע החיים המופלא של האדם, מסוגל למאמץ אדיר. למעלה משבעה טון דם (7200 ליטר) מזרים הלב אל מערכות הגוף במשך יממה, חמישה ליטר בדקה, באנרגיה זו, לצורך העניין, אפשר להניע גלגלי רכבת עמוסה פחם, או להגביה בה כשני טון מטען מתכות, לגובה בנין של כשבע קומות (כעשרים מטר), אך יש דבר אחד שלב האדם לא יוכל לעמוד בו, הוא יוכרע, קוראים לזה 'דאגה'.
ומחקרים רפואיים מעידים, שהלחץ והדאגה הם הגורמים החשובים ביותר לגרימת לחץ דם ובעיות בלב, כאבי ראש, הם פוגעים במערכת העיכול והקיבה, מביאים אלרגיות שונות, ואפילו כאבי שיניים, ולכן אותן נשים שמרגישות כאבי ראש מוזרים וישר חושבות: "נראה יש לי משהו…", תעצרו ותבדקו קודם האם אתן לחוצות, או מתוחות, אם יש איזו דאגה בליבכן. שבהרבה פעמים ישנן הרבה נשים שהולכות מרופא לרופא והבדיקות תקינות לגמרי והן לא מבינות מה יש להן, אבל בהרבה מקרים זה בגלל מה ש'יושב לה על הלב', את כנראה מודאגת!
Website Development by AIO Sites